ספר רפואות', כתב יד בקבלה מעשית, שלם ומסודר מתחילתו ועד סופו (כולל חלוקה לסימנים ותוכן עניינים). נכתב מפיו של מנהיג חבורת הצדיקים הנסתרים בדורו של הבעש"ט, המקובל האלוקי רבי יואל בעל שם מזמושץ', שכתביו הגיעו לידי הבעש"ט בגיל 14 ומהם הוא למד את סודות הקבלה המעשית. [מזרח אירופה, אמצע המאה ה-18].
כתב היד כולל כמאה ועשרים עמודים, המכילים של"ג [333] סעיפים ובהם: לחשים, קמיעות, סגולות, השבעות, גירושי שדים וכוחות טומאה, וכתב מלאכים. כנראה שכתב היד עבר בין כמה דורות של מקובלים, מפני שבסופו נוספו לאורך השנים סגולות חדשות מעבר לשל"ג המקוריות, על ידי כותב או שניים נוספים.
כאמור, כתב היד שלפנינו מתוארך על ידי מומחי בית המכירות לאמצע המאה ה-18, התקופה בה חי ופעל רבי יואל בעל שם. כמו כן, באמצעו של כתב-היד (סעיף רצ) נכתב: "סגולה נפלאה ובדוקה וקבלה ממו"ר ריב"ש [= ממורינו ורבינו רבי יואל בעל שם] מזאמושט לקשור פיו של שונאים" ובסעיפים הבאים מובאים סגולות נוספות ממנו: "סגולה ג"כ מהנ"ל"; "ע"א בשם הנ"ל"; "קבלה ממוריב"ש [=ממורי ר' יואל בעל שם] להכיר החולה אם יחי' " (סעיף שיג). מסעיפים אלו עולה שכתב-היד שלפנינו נכתב על ידי אחד הצדיקים הנסתרים מתלמידיו של רבי יואל בעל שם טוב מזמושץ'. בדף נוסף נכתב: "לנכפה תקח עוף הנקרא בלשון פולעש [פולנית]… ובלשון רוסיא… " (דף לב/1, אות רכג). מקטע זה, וכן מסוג הנייר וצורת הכתיבה, נראה שכתב היד נכתב במזרח אירופה, במקום בו היו מוכרות השפות הפולנית והרוסית.
לפנינו אם כן כתב-יד שאין ערוך לשוויו! ספר רפואות שנכתב מפיו של רבי יואל בעל שם, על ידי אחד מתלמידיו הנסתרים. על פי המסופר בספר "שבחי הבעש"ט", כתביו של רבי אדם בעל שם, תלמידו של רבי יואל, העוסקים בקבלה מעשית – אולי כתב היד שלפנינו גופא – הגיעו לידי הבעש"ט (שבחי הבעש"ט, מהדורת רובינשטיין, עמ' 45). ראה גם מאמרו של סופר החסידות יצחק אלפסי (תולדות גדולי החסידות, רבי ישראל בעל שם טוב – חייו ותורתו, שנה בשנה, 2000): "השלב הבא בהתפתחותו של הנער [=הבעש"ט] היה פגישתו עם בנו של רבי אדם בעל שם, אשר לפי צו אביו היה עליו לתת את כתביו 'שהם רזין דאורייתא', 'לאיש אחד הנקרא ישראל בן אליעזר והוא כבן י"ד שנים…. כי הם שייכים לשורש נשמתו', והוא מתגורר באוקופ".
כתבי-יד וספרים בקבלה מעשית רווחו ביותר לאורך הדורות, בעיקר בארצות המזרח, אך גם בארצות מזרח ומרכז אירופה והם מוצגים מעת לעת במכירות פומביות. אולם אליה וקוץ בה, מכיוון שנדרש דיוק מוחלט בלחשים וכן בזמנים ומכיוון שמעתיקי הספרים לא היו בקיאים דיים, לכן הספרים לא הניבו בדרך כלל את התוצאות הנדרשות ועקב כך פחת השימוש בהם עד שכמעט עבר מן העולם (היו שהמשילו זאת למכשיר אלקטרוני, שמספיק שאחד החוטים אינו מחובר כשורה וכבר אין שום תועלת במכשיר). סיבה נוספת לחוסר התועלת שבמרבית כתבי היד הקבליים המצויים בידינו היא מפני שהם נכתבו באופן כוללני, ללא פירוט שמות הקצה של המלאכים ולהבדיל של השדים, ה'נמוכים' והפרטיים יותר השולטים באותו הזמן ודווקא אל אותם הכוחות הנמוכים אליהם מכוונות בדרך כלל ההשבעות. (כולם מכירים, למשל, את שמו של מלך השדים – אשמדאי, אך לאיש אין את הכוח להשביעו; וכמה שהמשביע בקי יותר בקבלה – כך הוא מכיר ויודע בשמותיהם של הכוחות הנמוכים והקרובים לעולמנו).
ובכן מלבד ייחוסו של כתב-היד שלפנינו לרבי יואל בעל שם. ייחודיותו היא גם בכך שהוא יורד לפירוט רב של שמות המלאכים ולהבדיל השדים על קבוצותיהם השונות ומנהיגיהם, וכן כותב בפירוט על כוחות הטומאה ושמותיהם.
להלן מספר קטעים מכתב היד על מנת לסבר את האוזן עד לאיזו רמת פירוט מגיע הכותב: "ואלו הן שמות של לילית… אלו הם שרים הממונים על ימי השבוע… אלו הם שנים עשר כתות של סמאל… הא לך השבעים שרים כסדרן… (דף יג); "אלו הם השדים של כת קאנעץ, והם קטנים, ואם תרצה לקראתם לך לפרשת דרכים ועשה עיגול סביבך וקרא אותם ויבואו… משביע אני אליכם כת קאנעץ… המלכים והשרים והפחות והסגנים מכת של קאנעץ… ובפרט שבפרט את שר הגדול… ובפרט את מלככם… " (דף יח, סעיפים קסח-קע); "להביא רוח הנקרא מארליצי, ובא בדמות עורב… להביא מלכת שבא… (כא/1, סעיפים קעו-קעז); "להביא שד לשמשו" (כא/2 אות קפ); "להביא שדית – קבלה מר"י חסיד ומבעל רוקח ומר' יקר רבו של רש"י, והוא בדוק… קבלה מגאונים אם תרצה להביא שד" (כג/1); "כשנדמה לה [השד] [ל]בעלה או איש אחר… תשחוט תרנגול ותאמר: אתה מראה [כינוי לשד המתחפש לאדם] ימראוויץ, או ירמאמוויץ, הנואף הרי לך גבר תחת גבר… ותתחוב אותו על רומח אחד" (ח/1 אות פז).
וכן בהמשך כתב היד בעניין מלאכים: "אלו הם א"ב של המלאכים מא' ועד תיו… זה הא"ב של הסופר שר הפנים במסורת בידינו מאבותינו איש מפי איש" (כז/1); "לאהבה בשמות הטומאה" (ל/1 אות ריב); "אם תרצה שיענו לך המלאכים" (לו/1 סעיף 264). כידוע, גם תנאים עסקו בהשבעת שדים, למשל 'יוסף שידא' השד היהודי המתואר בגמרא, שהיה מסייע ביד התנאים, למרות שהיה נוהג להתהולל כדרך השדים.
כתב היד שלפנינו נכתב כאמור על ידי כמה כותבים שעדכנו אותו במשך השנים, הן ממה שמצאו בכתבי-יד ובספרים העוסקים בעניינים אלו שבאו לידם, והן ממה ששמעו וקבלו ממקובלים 'בעלי שם'. חלק מתוכן כתב היד אכן חופף לספרים 'תולדות אדם' (זולקווה ת"פ) ו'מפעלות אלהים' (זולקווה תפ"ה), שנדפסו בהם סגולות רבות מרבי אליהו בעל שם ומרבי יואל בעל שם הראשון והשני. אך חלק גדול מכתב היד שלפנינו, כנראה רובו, לא נדפס מעולם בשום ספר! וגם החלקים שכן נדפסו, הרי שבכתב היד שלפנינו הם מופיעים בשינויים גדולים. לעתים הכותב מגיה ומתקן את הנוסח שהוא מעתיק ומכך נראה שהכותב היה מקובל בר סמכא. כמו כן במקום אחד (כותב נוסף) מעיר ומפנה בשולי הגליון לספר 'תולדות אדם' ששם נדפס אחרת.
בין ההוספות המאוחרות, גם מרשם מאת הגאון רבי איצל'ה מוולוז'ין: "דעקאט בו"מ [=בדוק ומנוסה] לדוחאוויצע ששתה הרב ר' יצחק דוולאזין… וזהו ארצעפט [=מרשם רפואי]… " (דף מב/1). [על עיסוקו הרב של רבי איצל'ה ברפואה לצד כתיבת קמיעות – ראה בספרו של פרופסור שאול שטמפפר, "הישיבה הליטאית בהתהוותה", עמ' 65. שם בעמ' 64 נדפס צילום של מרשם רפואי שכפי הנראה נכתב ע"י רבי איצל'ה].
המקובל האלוקי רבי יואל בעל שם (השני) – רבי יואל היילפרון [הלפרין; ת"נ ? – סביבות תק"ו], מגדולי המקובלים בדורו. בנו של רבי אורי בנו של המקובל רבי יואל בעל שם (הראשון) הזקן, התפרסם כאיש מופת, וכפועל ישועות, שזכה אף הוא לכינוי "בעל שם טוב". עסק בקבלה מעשית, והיה גדול המומחים בדורו בענייני קבלה מעשית. התגורר בעיר זמושץ' ורבים היו מגיעים אליו לשם בקשת ישועה, קמיעות וסגולות, וגירוש שדים ודיבוקים. רבי אברהם אב"ד זולקווא כותב עליו שהוא "מוחזק בדורינו ומפורסם שהוא מומחה…" (הסכמה לספר מפעלות אלוקים, זולקווא, תפ"ה). מדפיס הספר תולדות אדם (זולקווא, ת"פ) כותב עליו: "אין לנו אלא דברי הרב המאור הגדול המופלא בנגלה ובנסתר, החכם הכולל והשלם, המקובל המפורסם ה"ה מוהר"ר יואל בעל שם נר"ו… מזאמשוט נכד להמקובל המפורסם מו' יואל בעל שם זלה"ה. וכל עלמא ידעי שמהור"ר יואל ב"ש נר"ו הנ"ל בר סמכא ומומחה לרבים בדור הזה". רבי פנחס קצנלבוגן כותב עליו בספרו "יש מנחילין": "בעל שם שהיה מפורסם בכל המדינות שהייתי בהם, הוא הרב החריף וגדוש, והיה בקי בכל החכמות, מוהר"ר יואל בעל שם מקהילת זאמושט, שהיה פועל טוב בהפלא ופלא". גם המשכיל המפורסם, ששנה ופירש, שלמה מימון, כתב עליו בזכרונותיו: "מקובל ידוע ר' יואל בעל שם, הגיע באותו הזמן לידי פרסום גדול על ידי מעשי רפוי מוצלחים אחדים… אלא שהתאמר כי ביצע את כל זה בעזרת הקבלה המעשית ובכוח השם המפורש. בדרך זו זכה להצלחה גדולה מאד בפולין". בדורו היה רבי יואל ה'בר סמכא', בה' הידיעה, בגלילות פולין, בכל מה שקשור לענייני קבלה מעשית. על פי מסורות האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש היה רבי יואל בעל שם קשור לחבורת הצדיקים הנסתרים של רבינו ישראל בעל שם טוב, והיה רבו של רבי אדם בעל שם. על פי המסופר בספר "שבחי הבעש"ט", כתביו של רבי אדם, תלמידו של רבי יואל, העוסקים בקבלה מעשית, הגיעו לידי מרן הבעש"ט (שבחי הבעש"ט, מהדורת רובינשטיין, עמ' 45) .
יא, יג-לט, מא, [23] דף. סך הכל [122] עמ' כתובים. 19 ס"מ. כתיבה אשכנזית. רובו עברית וחלקו יידיש. בכמה מהדפים הדיו דהה מחמת יושן וטשטוש. בדפים אלו נכתב התוכן מחדש בשנות הת"ר. בסוף הכרך נכרכו דפי מפתחות עם תוכן עניינים מפורט וכן רשימות שונות מהשנים תרל"ד-תרל"ז.
מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. כריכה חדשה.
