"זה חלקי מכל עמלי בימי חיי הבלי תחת השמש”
מכתב ביבליוגרפי חשוב, בכתב יד קדשו של הגאון רבי משה בצלאל לוריא אב"ד סייני, מגדולי הגאונים והמחברים בדורו, הנודע בכינויו 'הרב מסייני'. המכתב עוסק בהדפסת ספריו וכמובן עמוס בחידושי תורתו הגאוניים. סובלאק, תרע"א [1911].
מפאת חשיבותו הביבליוגרפית של המכתב שלפנינו הוא זכה לפרסום בכמה מקומות [ראה אש"ד הנחלים, בני ברק, תשנ"ב, עמ' קמו ואילך; וראה ויקיפדיה בערכו]. המכתב מציג מצב כמעט אבסורדי. שהרי ספריו של 'הרב מסייני' על מסכתות הש"ס, נחשבו בישיבות ליטא כבר בדורו לספרים למדניים ביותר, והמוכרים שבהם כמו "נהור שרגא" על מסכת יבמות ו"כובע ישועה" על מסכת בבא קמא, נלמדים בישיבות עד ימינו אנו, ומודפסים בתוך "קובצי מפרשים" למסכתות הישיבתיות. ורק מחמת חיסרון ממון נמנע הרב מסייני מלהדפיסם!
[מצב דומה התרחש אצל גדולי ישראל נוספים, שלימים הפכו ספריהם לנכסי צאן ברזל, אולם בדורם כמעט ולא עלה בידם להדפיסם מחמת חיסרון כיס].
וכה כותב רב מסייני בתוך דבריו: "כי מוכן אצלי לדפוס שלשה ספרים, היינו על מסכת כריתות ועל מסכת שבועות ועל ספר הפרנס וכוספי מאד להדפיסם, אך ירא אנכי להוציא מעותי המעטים על זה, כי יש לי בן ושתי בנות שהגיעו לפרקן ולהם משפט הקדימה, ולו מצאתי מי שידפיסם על חשבונו, מסרתי לו להדפיסם, ואז הייתי לוקח ממנו במחיר איזו מאות עקזמפלארין, כי לא אוכל לסבב על הערים למכור, הן מפני הכבוד הן מפאת הזקנה. ואחכה לה' ית[ברך] אולי יחנני להוציאם לאור הדפוס, יען שעמלתי עליהם הרבה וזה חלקי מכל עמלי בימי חיי הבלי תחת השמש”.
"הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל" (זוהר, פרשת נשא קל"ד), למרבה המזל, כאבו של 'הרב מסייני' כפי שהוא מתבטא במכתב, לא היה לריק ותפילותיו התקבלו ועם ישראל אכן זכה בשלושת הספרים עליהם כותב 'הרב מסייני' במכתבו שהוא כה נכסף להדפיסם. הספר הראשון אותו מזכיר הרב מסייני "היינו על מסכת כריתות" יצא לאור שנתיים לאחר תאריך המכתב שלפנינו ונקרא בשם "כתר ישועה" (על מסכת כריתות, פיעטרקוב תרע"ג), וגם הספר השני אותו מזכיר הרב מסייני "ועל מסכת שבועות" גם הוא יצא בסופו של דבר לאור, אמנם שנים רבות לאחר פטירתו, ונקרא בשם "מלאכת בצלאל" (על מסכת שבועות, ורשא תרצ"ח) ואפילו הספר השלישי "על ספר הפרנס" [לתלמידו של מהר"מ מרוטנבורג], ראה אור בחלקו בשנים האחרונות בתוך קובץ 'מוריה' (ניסן תשס"ד), ונתקיים בו באותו צדיק "רצון יראיו יעשה".
'הרב מסייני' הגאון רבי משה בצלאל לוריא [תקצ"ה-תרע"ה], מגדולי גאוני דורו ומגדולי המחברים בדורו. שמו נודע לשם ותהילה במשך עשרות שנים בעולם התורה ובהיכלי הישיבות כאחד מגדולי התורה וזאת בזכות ספריו הנפלאים הנודעים שעשו דרכם לתוככי עולם התורה והישיבות. ספריו היו לנכסי צאן ברזל וכבשו את ליבם של כל לומדי התורה בעיון, בעיקר בזכות הבקיאות הנפלאה באוצר תורתם של רבותינו הראשונים המכונסת בספריו ובשל עומק העיון והחריפות בבירור תורתם בדרך החודרת למעמקי הסוגיות בצורה נפלאה ובהירה.
ראשית דרכו הייתה בישיבת וולאז'ין, שם נחשב לאחד מבני טיפוחיו ומקורביו של הנצי"ב. הוא אף היה בין תלמידי הישיבה שהופיעו מצדו של הנצי"ב מוולוז'ין בפני בית הדין המיוחד שפישר בין הצדדים במחלוקת שניטשה בישיבה ("הנצי"ב מוולוז'ין" עמ' 365). לאחר נישואיו המשיך ללמוד בוולוז'ין ונסמך לרבנות מרבני הישיבה, ומהרב יצחק אלחנן ספקטור.
מקומות רבנותו: כבר בהיותו אברך צעיר בן 24, בשנת תרי"ט, החל לשמש ברבנות בווילאן. באותה עת החל לכתוב את ספריו הלמדניים. בשנת תרכ"ז החל לכהן כרבה של שאקי. בשנת תרל"ה עבר לסייני אשר גאוני עולם כיהנו בה, במקומו של ראש הברזל רבי יהושע העשיל אליאשזון מינובה שנסתלק שנה קודם לכן, בסייני כיהן במשך שלושים ושתים שנים ועל שמה נקרא 'הרב מסייני' (כך הוא מכונה בספרי מחברי דורו ובקבצים התורניים). בשנת תרס"ז עזב הגאון רבי דוד טעביל קצנלנבוגן את רבנות סובאלק לטובת רבנות סנקט פטרבורג, ותחתיו התמנה רבי משה בצלאל, שכיהן ברבנות זו עד פטירתו ב-תרע"ד.
ותגזור אומר ויקם: מעשה באחד מעשירי העיר סובאלק, מן הרחוקים מאורחא דמהימנותא, אשר תכפוהו פורענויות, בתו מתה לפתע בימי עלומיה ובנו חלה ובא עד שערי מות. בא לו אצל רבי משה בצלאל רב העיר בלב שבור ושח לו את אשר ארעהו. ברכו רבי משה בצלאל והבטיחו כי בנו יוסיף ויחיה. לא נחה דעתו של אותו עשיר ולא הרפה עד שהוסיף רבי משה בצלאל להבטיחו כי בנו יחזור לבריאות איתנה ואף יאריך ימים! הברכה נתקיימה במילואה, עד מהרה הבריא הבן וגדל לתפארת ואף היה מן המעטים שניצולו לאחר שנות דור מן האשמדאי הנאצי. אותו עשיר נעשה בעל תשובה גמור ירא שמים בתכלית ונודע כבעל צדקה מופלג (רבותינו שבגולה, חלק ב', עמ' 354).
ספריו: התפרסם במיוחד ברחבי העולם הרבני והיהודי, בעיקר בזכות פרסום ספריו הלמדניים על מסכתות הש"ס ובהם 'נהור שרגא' על יבמות, 'נפש חיה' על ב"מ, 'כובע ישועה' על ב"ק, 'עמק סוכות' על סוכה, 'מעשה חושב' על מסכת ערכין, ואחרים. המוכרים שבהם כמו 'נהור שרגא' על מסכת יבמות ו'כובע ישועה' על מסכת בבא קמא, נלמדים בישיבות גם במאה ה-21, ומודפסים בתוך "קובצי מפרשים" למסכתות הישיבתיות, מסדרי נשים ונזיקין. בהספדים לאחר פטירתו, צוטטו דברי המדרש לפיהם כתב משה שלושה עשר ספרי תורה, כך גם המנוח, הרב משה לוריא, כתב שלושה עשר חיבורים. אולם רק עשרה מהם הדפיס מעצמו בחייו.
[1] דף נייר כתוב משני צידיו. 17X21 ס"מ. בשולי הצד השני 5 שורות בכתב יד שונה על חידושי התורה שבמכתב, אולי בכתב יד הנמען ר' מנחם מנדל ברמזאן.
מצב טוב מאוד.