"צריכים להסתכל את הצעצועים שמפארים את הגדולים…" (מתוך כתה"י)
שלוש דרשות לפסח בכתב ידו הצפוף ואופייני של מרן רבינו יוסף שלום אלישיב, אחת מהן לא נאמרה מעולם. [ירושלים], קיץ תש"י [1950].
דרשה אחת עוסקת בנושא מעניין וחשוב – הצורה בה יש לכבד את חכמי ישראל. הגרי"ש כותב כי בימי התנאים כבוד התורה ולומדיה היה חשוב, ועל כן לא היה צורך להעניק תארים לגדולי האומה. רק לאחר זמן, עקב ירידת הדורות והזלזול בלומדי התורה, נוצר צורך לרומם את הלומדים. את דרשה זו מסיים הגרי"ש במשפט נוקב: "וכאשר תרצה לדעת את ענין כבוד התו'[רה], צריכים להסתכל את הצעצועים שמפארים את הגדולים, ואת התוארים שנותנים לו, א"כ תווכח באיזה דור אתה חי…".
במבט ראשון זה קצת מפליא שהרב אלישיב, שהיה ידוע בעדינות דיבורו עד להפליא, מכנה את התארים בהם כינו את גדולי הדורות בשם "צעצועים", אולם בחיפוש במקורות אודות המילה צעצועים, אנו מגלים שהיא מילה יחידאית בתנ"ך. היא מופיעה בספר דברי הימים: ”וַיַּעַשׂ בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כְּרוּבִים שְׁנַיִם מַעֲשֵׂה צַעֲצֻעִים וַיְצַפּוּ אֹתָם זָהָב“ (דברי הימים ב׳ ג, פסוק י), רש"י שם אמנם מפרש את המילה כקרובה לצאצאים, ומקשר אותה לְיַלְדוּת. אולם אם הפסוק מכנה כך את ה'כרובים' הקדושים, הרשה לעצמו הרב אלישיב לכנות במילה זו את תארי גדולי ישראל.
מלבד כוחו האדיר בתורה של מרן הגרי"ש, מבין שיטי-דרשה זו מבצבץ וניכר גם כשרונו הציורי הנדיר בענייני אגדה המושכים את הלב, ביכולתו להמחיש את כוונת דבריו בצורה יפיפייה, הנשמעת לאוזניים ומתקבלת על הלב.
רבי יוסף שלום אלישיב [תר"ע-תשע"ב, 1910-2012] . נכדו של המקובל האלוקי בעל ה'לשם שבו ואחלמה', כבר בילדותו (עוד לפני גיל בר-מצווה!) זכה לכתוב חלקים בספר הק' 'לשם שבו ואחלמה' חלק ג', מפיו הק' של זקנו אשר מזכירו בספרו בכינוי הנעלה "אשרי יולדתו". הגרי"ש היה מגדולי הפוסקים במשך למעלה משבעים שנה. הוא נודע בהתמדתו המופלגת ובידיעתו העמוקה והיסודית בכל חלקי התורה, עד שיכל לפסוק בכל עניין ועניין את מסקנתו הברורה מתוך הסוגיא. לימים נעשה לגדול פוסקי ההלכה שבדור ובעשרים השנים האחרונות לחייו הנהיג את עולם התורה בארץ ובחו"ל.
[2] עמודים כתובים במלואם, [1] דף נייר. 20.5 ס"מ בקירוב.
מצב טוב מאוד. כתמי זמן. קמטים מועטים בפינות.