תקנות של חברת יראים קיצונים בירושלים, התקנות נכתבו בכ"ה שבט תר"ץ [1930], ועליהן חתמו 36 חברים. התקנות משקפות נאמנות לאופי היישוב הישן במלוא עוזו, לדוגמת: אסור לשלוח ילדים לבתי ספר שמלמדים בהם לשון לאומית, אין רשות לאף אישה ללבוש פאה נוכרית ובמקביל נאמנות לנוהג החסידים, לדוגמת טבילה במקווה וגילוח שערות נשים. בנוסף לכך, ישנה התייחסות רבה לצורת בית הכנסת, כיבודו, אופי התפילה, הבאת הילדים וההשגחה עליהם. תקנות אלו הינם קבועות ואסור לשנות את התקנות, אפילו לא ברוב החברים.
קהילה זו נתייסדה ע"י הרב הצדיק רבי שמואל דייטש שהיה מקורב לרבי דוד בידרמן אדמו"ר מלעלוב-ירושלים. בראותו שהנוער נמשך לתנועות הציוניות, אסף קבוצה של אברכים במטרה לסתום את הסחף, והעמידם כחזית הקנאית נגד המודרנה והחילון, קבוצה זו כונתה 'קהל עדת יראים' – חסידים, והוא כעין 'נטורי קרתא' החסידית [האמת, שמי שהשפיע את הקנאות על ר' עמרם בלוי, היה ר' שמואל דייטש]. לימים הייתה קהילה זו מהחשובים ביותר ביישוב הישן בימים טרופים אלו. בראשית דרכה התמקמה החבורה בבתי-מילנר, וברבות הימים עברו לרחוב מאה שערים מספר 57. תקנות אלו הינן מהראשונות של חבורה זו.
חותמים: שורה מכובדת של כ-25 יראים ושלימים: בראשם [המקובל] ר' ראובן האזז, ר' יוסף חיים שווארץ, ר' מרדכי יצחק סמט, ר' ישראל אייזנר, ר' יחיאל [ברי"ש] בלוי, ר' חיים משה בנימין גולדשטיין, ואחרון חביב ר' ישראל יצחק רייזמן שבשנת תש"ב התמנה לכהן כדיין בבית דין עדה"ח.
כנראה שתקנות אלו הינה הטיוטה לתקנות שנערכו בצורה מכובדת באופן רשמי בתקופת ניסן תר"צ, אז חתמו עליהן רבי יוסף חיים זוננפלד ובית דינו, ובחודש אייר, בהיות בעל 'מנחת אלעזר' ממונקאטש בירושלים, הוסיף גם הוא כמה שורות מלאות הערכה והערצה לחבורה קדושה זו. [צילום מתעודה הרשמית תלוי בבה"כ עדת היראים, כהיום מכונה 'משכנות הרועים'].
[2] דף. דיו על נייר. 22X28 ס"מ. כתיבה אשכנזית.
מצב גרוע. קרעים עם מעט חסרים. כתמי זמן. ניירות דבק לחיזוק. מלבד מילים בודדות כל הכתב קריא.
אוצר בלום ויקר המציאות של כ 200 מסמכים, תעודות, פסקי-דין ומכתבים הקשורים לכולל אוסטרייך בגליל. חלקם מהווים תגליות הסטוריות חשובות שעד כה לא היו ידועות. תר"כ-תרפ"ב [1922-1860].
כשהתלוננו עולי גליציה אשר גרו בערי-הקודש: ירושלים, צפת וטבריה, כי הם נלחצים ע"י ממוני כולל רוסיה, יסד רבי חיים מקאסוב בעל 'תורת חיים' יחד עם רבי מרדכי זאב איטינגא בעל 'מגן גבורים' את 'כולל עסטרייך', ושניהם היו נשיאי הכולל. רבי חיים היה נשיא כולל 'רבי מאיר בעל הנס' של יהודי בוקבינה, מרמרוש וחלק ממזרח גליציה, ואילו רבי מרדכי זאב על מערב גליציה, עם פטירתו של ה'תורת חיים' בשנת תרי"ד, התגלעה מחלוקת בין בניו על ירושת אמרכלות ארץ-ישראל. בניו היו רבי יעקב שמשון שירש את כסאו בקאסוב, רבי יוסף אלתר, שעלה ארצה, ורבי מנחם מנדל, בעל ה'צמח צדיק' שהתיישב בוויז'ניץ. אזור נשיאותם היה תחת הניהול של כולל אוסטרייך. ותחת הבנים שכיהנו התפתחו שני 'כוללים', של קאסוב ושל ויזניץ. והחל סכסוך ביניהם על בעלות האזורים, שהרי לרוב ינקו מאותם המקורות. בשנת תרכ"ג, עם פטירת רבי מרדכי זאב, ירש בנו – רבי יצחק אהרן בעל שו"ת מהרי"א הלוי, את הנשיאות.
הממונים מטעם ויז'ניץ היו: ר' משה חר"ג [=חתן ר' גרשון] צייגר, וחתנו ר' טודרוס ברי"ל לעבאך, ר' מנדל מקופישניץ ור 'יונה מטארנופול. שנים אחדות לאחר מכן הגיעו הממונים בין עצמם לידי עימות. גלגל נוסף לסכסוך היה בשנת תרכ"ז כשהגיע לצפת ר' ישכר דב לוסטמן מסוניק, ונתמנה לממונה כולל אוסטריה מטעם לבוב. בינו ר' דב ותומכיו לבין ממוני וויז'ניץ התפתח עימות חריף. גלגל נוסף לכדור-אש הצפתי היה התערבות הקונסול האוסטרי. מאות היהודים יוצאי אוסטריה שהתיישבו בצפת וטבריה, לא יכלו לחסות בקונסוליה בירושלים, וקשה היה להם לזכות בהגנה יעילה ממנו. ולאחר בקשת רבות, שלח הקונסול הכללי בביירות, בשנת תרכ"ח, סוכנות קונסולארית בצפת, והוא התחבר לסיעת ויז'ניץ.
זאת ועוד, בשנים תרל"ה-תרל"ז התלקח סכסוך חריף נוסף בין הנהלת כולל אוסטריה בצפת לבין 'נשיא ארץ-ישראל' בלבוב הגאון רבי יצחק אהרן איטינגא. הסכסוך גרם לפשקיווילים רבים מהכא להתם. ב'אגרת פתוחה' שפורסמה בתרל"ו שפורסמה ע"י שני שליחי א"י שהגיעו ללבוב: ר' אלימלך פרלמן מירושלים ואברהם הלוי קלישר מצפת, בה הם מבקרים בצורה סמויה את ניהולה של רי"א, ומקווים שעם פרישתו ישתפר המצב. כעבור כמה חודשים יצא 'אגרת בקורת' והיא בקורת חריפה ביותר נגד הממונים, והיא מחזקת את ידי רי"א. על פי הידוע, רי"א המשיך לכהן בתפקידו גם בשנים שלאחר-מכן, והסכסוך הסתיים בלא שחלו שינויים ארגוניים והנהגתיים בצפת או בלבוב.
בשנת תרמ"ו נעשה הסכם בין ה'צמח צדיק' לבין רי"א איטינגא [ראה קובץ 'שפתי צדיקים' ה]. בשנת תר"מ נפטר רבי יעקב שמשון מקאסוב, ובנו יחידו רבי משה הגר בעל 'לקט עני', ירש את כסאו וגם תואר נשיא הכולל. שוב החלה שורה של סכסוכים בין המשרדים. ובשנת תרמ"ו הגיעו שני הצדדים לידי הסכם לאיחוד שני הכוללים. בשנת תר"ן שררו אי-סדרים בתוככי כולל ויזניץ, ורבה התלונה לבעל 'אמרי ברוך' אשר אכן הביע דעתו ואזהרתו בענין.
מחלוקת חיצונית הוסיפה אש למדורה, והיא החיכוך עם חסידי סיגוט, שגם הם מאזור מארמרוש, שהזיקה מאוד להתרמות למעות א"י [ראה קטלוג ווינרס, 100, פריט 41 מכתב של ה'אהבת ישראל' משנת תרס"ח]. בשנת תרס"ח פרצה בסיגוט מחלוקת גדולה בין חסידי וויזניץ וסיגט; חסידי וויזניץ בקשו, שרבם, בעל 'אהבת ישראל', ימשיך לשמש 'נשיא כולל מארמרוש' בצפת, ואילו הצד של סיגט ביקש, שרבם רבי חיים צבי טייטלבוים בעל 'עצי חיים' (תרמ"א-תרפ"ו), ישמש נשיא הכולל. לאחר ריב ומדון שנמשכו תקופה קצרה הסכימו שני הצדדים להביא את טענותיהם לפני בית-דין של חמשה: זה בורר לו שנים וזה בורר לו שנים והארבעה בחרו בחמישי, בבעל 'ערוגת הבשם' רבה של חוסט. בית הדין הכריע לחלק את מארמארוש לשניים; בחלק אחד ישמש ה'אהבת ישראל' נשיא ובחלק אחר בעל 'עצי חיים'. פולמוס זה גרם למלחמת אחים בתוככי היהדות האורתודוקסית במדינה. יום-יום פרחו באוויר כתבי-פלסתר; אלה מזכים ואלה מחייבים, ידידים נתרחקו, השנאה בים הקרובים התפשטה, קלקלה את השורה ועיוורה את העיניים, עד שלא ידעו להבחין עוד בין כבוד יחיד וכבוד רבים. שם שמים וכבוד ישראל נתחללו.
מכלול סכסוכים אלו מתרכזים באוסף עשיר זה עשרות רבות של מכתבים, תעודות, קבלות, רשומות, הם פנים-צפתיות והן עדכונים מהכא להתם. רשימת התורמים של הכוללים השונים, חתימות המקבלים, אוצר בלום לחוקרי צפת וטבריה.
תגליות: התערבותם של כל בני רבי ישראל מרוז'ין בסכסוך. אזכורים רבים על עדכונים בדעתו של רבי יצחק אהרן מלבוב. ביטול רישיון ה'אמרי ברוך' לתואר 'נשיא ארץ-ישראל' ע"י השלטון והעברתו לרבי יצחק אהרן מלבוב. מכתב הבהרה של חסידי ה'אמרי ברוך' תיכף אחרי פטירתו, על הדין ודברים מול רבי יצחק אהרן, עם רשימת הנמענים. רשימת אנשי לבוב, אוצר בלום להכרת תורמי העיר. רשימות מקבלי החלוקה, עם חתימותיהם. אוצר בלום להכרת אנשי הגליל. פסקי דין-תורה המקוריים של בתי-הדין בצפת וטבריה, ביניהם חתימות: רבי שמואל הלר מצפת, רבי אברהם הלוי ראב"ד טבריה. פסקי דין של רבי דוד באב"ד בנו של בעל 'מנחת חינוך'. רשימת התורמים מגליל לבוב. רשימת הבתים והחצרות השייכים לכולל ויז'ניץ, בין השאר [ביתו של רבי שמואל יעקב] תעודות הפשרה בין הכוללים. תרכ"ה-תרכ"ו. מכתב מר' אליהו דאוויד אל ר' טודרוס בו הוא מעתיק מכתב ארוך מלא השמצות נגד טודרוס וחותנו. תרנ"ב ארבעה מכתבים מלאי עניין מאת ר' יעקב בן זאב פארקאש שהיה גבאי מעות א"י בחוסט [נמנה בין היושבים ראשונה אצל בעל 'תורת חיים', עם פטירתו הסתופף גם בצל ה'דברי חיים' אשר העיד עליו כי הוא אחד משלושה החסידים שיש לו. הגאון מהר"ם שיק תמה על מה שמכנים אותו כ'חסיד', והלא הוא צדיק גמור]. מכתבים מה'אמרי ברוך' לא"י על רכישת ספרי קבלה. טיוטות מכתבים לבעל 'אהבת ישראל'.
עשרות מכתבים מביתו של ה'אמרי ברוך', שרשמו הגבאים ר' משה ברומיר [שהיה ממונה על משלוחי הצדקה] ור' אפרים מאהלר, וכן עשרות מכתבים אליהם. עשרות מכתבים של ר' מנדל וולצר, גבאי האדמו"ר מאנטניא. עשרות מכתבים מביתו של אדמור"י קאסוב נרשמו ע"י הגבאי ר' משה סאק. עשרות מכתבים לר' משה חר"ג, נאמן הכולל בצפת. עשרות מכתבים מויזניץ אל ר' טודרוס. העתק מכתבו של רי"א איטינגא על בעל 'צמח צדיק' תרמ"ח.
תיאור חי על נישואי ר' שלום [מדמיטש] בן האמרי ברוך עם נכדת בעל 'אהבת שלום', ושבעת ימי המשתה. תרנ"ב. עשרות מכתבים על ר' משה חר"ג וחתנו ר' טודרוס. מכתבים אל הפקוא"מ. מכתבי ר' אלעזר כהנא שפירא מירושלים, ממונה כולל אוסטרייך, אל כולל ויז'ניץ. תעודה נדירה מר' מנחם מנדל מקופישניץ. תרל"א. גלויה מר' ברוך דוד כהנא, מח"ס 'ברכת הארץ', ממקורבי בעל ה'דברי חיים' ובנו ה'דברי יחזקאל' משינאווא, אשר בפקודתו עלה לצפת וייסד שם את קלויז הצנזאי.
מצב כללי טוב.
תשובה הלכתית ארוכה בכתב ידו ובחתימתו של רבי משה שיק – מהר"ם שיק. יערגן, תר"ג.
לפנינו תשובה בענין 'חזקה דמיעקרא וחזקה דהשתא'. התשובה נכתבה בעת כהונתו כרבה של יערגן-ירגין על פי המלצת רבו ה'חתם סופר' ונשלחה אל רבי קאפל זינגר מפאקש, תלמיד ה'חתם סופר' וה'כתב סופר' שכיהן גם כרב בקרעסטיר ובלאשנאץ. התשובה נכתבה כשלוש שנים אחרי פטירת ה'חתם סופר' וכבר בתחילת התשובה הוא מביא מדברי רבו בעניין.
[3] עמ', דיו על נייר. 22X17 ס"מ. כ 100 שורות בכתב יד קדשו ובסופו חותם את שמו: "הק' משה מברעזאווע".
רבי משה שיק (תקס"ז-תרל"ט) תלמידו הגדול של ה'חתם סופר', רבה הנודע של חוסט וראש הישיבה בה, גדול פוסקי הונגריה, ומנהיג היהדות הנאמנה בהונגריה. כתב חידושים על הש"ס, סדרת ספרי תשובות, דרשות ועוד.
מצב טוב. כתמי זמן. קרעים קלים עם פגיעה קלה בטקסט ללא חסרון.
מכתב נדיר באופן מיוחד מאת נכד הגר"א אל רבי אפרים זלמן מרגליות בעל ה'בית אפרים'. כולל שאלה בנידון כתיבת ספר תורה בשותפות, הגהת ס"ת והערה על תשובת ה'בית אפרים' שנדפסה לאחמ"כ בחיו"ד סימן ס"ג.
רבי יעקב משה מסלאנים (תק"מ-תר"ט 1780-1849) נולד לאביו רבי אברהם בן הגר"א, הסתופף בצעירותו בצל זקנו הגדול והעיד: "האמנם הייתי חביב בעיניו יותר מכל נכדיו כאשר העדני אא"מ הרב זצוק"ל" וזכה לקבל תורה והדרכות מפי הגאון.
כבר בגיל 18 חיבר ספר על מסכת שמחות, נשא לאישה את ביתו של הגביר ר' חיים יהושע'ס מסלאנים, והיה סמוך על שולחנו. ולאחר מכן נתמנה לרב בעיר. כמסורת אבותיו היה מרצה תורה לבעלי הבתים בסלאנים. עסק רבות בבירורן האמיתי של נוסחאות חז"ל והראשונים. היה מגדולי מגיהי ומבקרי כתביו של זקנו הגר"א ז"ל, ועסק רבות בהוצאתם לאור. הרבה חידושים של הגר"א נתגלו לאור מתוך הערותיו של רי"מ, וכמובן שאפשר לסמוך באופן מלא על הערותיו בנוגע לגר"א. רי"מ ירש מאביו כמות גדולה של כתבי הגר"א בכל מקצועות התורה, הוא סידרם והכין רשימה מפורטת של כל כתבי הגר"א שנקראת "רשימת סלאנים", רשימה שהיא אבן הפינה לכל מחקר בתחום. (ראה 'ישורון' שנה ה' עמ' קיח). במכתב מוזכר רבי יעקב לנדא המכונה יעקבקא שהיה בנו של בעל ה'נודע יהודה' שהביא חידושי תורה ממנו, נפטר בשנת תקפ"ב.
[3] עמודים, דיו על נייר. 23.5X18 ס"מ. 67 שורות בכתב יד קודשו וחתימתו. מאחורי הדף השני הוסיף שורות: " שכחתי האדרס של הרב זלמן מ…, אבקש למסור לרבו".
מצב טוב. מעט כתמי זמן. שני נקבים זעירים מחומציות הדיו. מצורף אישור מומחה לזיהוי כתב היד.
מכתב בכתב ידו וחתימתו של רבי יצחק אהרן איטניגא. לעמברג [תרמ"ו 1886?].
המכתב עוסק בכספי צדקה המיועדים לכולל הספרדים אשר בירושלים [שלש שורות בכתב ידו וחתימתו].
הגאון רבי יצחק אהרן איטינגא [תקפ"ז-תרנ"א 1827-1891] מגדולי דורו. נולד לאביו רבי מרדכי זאב איטינגא שהיה גיסו של רבי יוסף שאול נתנזון עמו למד שנים רבות בחברותא וחיברו בצוותא את הספר הנודע 'מפרשי הים'.
רבי יצחק אהרן היה תלמידו המובהק של אביו ונחשב אף הוא כאחד מגאוני הדור ומכל קצוי ארץ הפנו אליו שאלות הלכתיות. היה עשיר מופלג וסרב להצעות רבנות. היה חסידו של רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב, ואחר כך מקורבו של חיים מצאנז. שימש נשיא ארץ ישראל בגליציה, באותן שנים עמד לימינו רבי חיים מצאנז. בשנותיו האחרונות כיהן בפועל כרבה של לעמברג. תשובות שהשיב הודפסו בספר מאמר מרדכי לאביו, ובשני כרכים בשם שו"ת מהר"א הלוי, שיצאו אחרי פטירתו.
[1] דף. דיו על נייר. 9X19 ס"מ. מצב טוב. סימן קיפול.
ברכת מזל טוב לחתונה בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי מאיר אבלס.
רבי מאיר אבלס [תקס"ו-תרמ"ז 1806-1887] נולד בניקלשבורג, לאחר ששימש בדיינות בעיר קיצע, נתמנה לאב בית הדין בעיר סביב שנת תר"ה [1845], תלמידו חביבו של מרן החתם סופר אשר מזכירו מספר פעמים בספריו בין היתר כתב עליו 'וכל דילדא אימה כוותיה תלד' (כל מי שיולדת אמו, שתלד כמותו) [יו"ד סימן שכ"ה], כמו"כ המכתב האחרון 'פתוחי חותם' מאת החת"ס הופנה אליו.
[1] עמ', 18X23 ס"מ, דיו על נייר. מצב טוב מאד. מצורף חומר אודותיו.
"… ואפיריון נמטיה בהשתחוויה/ לכבוד הנשר הגדול בעל כנפים/ הרב הגאון העצום … לכל בית הגולה… בדורו יחיד… רשכבה"ג משה סופר אב"ד ור"י פ"ב יע"א…"
מכתב ארוך בכתב ידו וחתימתו של רבי קלמן סגל מפרשבורג לחותנו הגאון רבי דניאל פרוסטיץ ראב"ד פרשבורג, בסוף המכתב יש דרישת שלום אל הגאון בעל ה'חתם סופר'. כתוב יידיש.
הנמען, רבי דניאל פרוסטיץ היה הראב"ד בפרשבורג בתקופת ה'חתם סופר'. ושימש בתפקידו כחמישים שנה. היה מקורב מאוד ל'חתם סופר' וסייע לו בהנהגת הקהילה בפרשבורג.
[3] עמ'. דיו על נייר. 23X19 ס"מ, כתב יד יפה וברור. חותמת שעוה שבורה.
מצב טוב מאד. סימני קיפול.
משא ומתן הלכתי בדיני תפילין בכתב ידו וחתימתו של רבי שמחה הלוי במברגר. תרט"ו [1855].
מכתב מעניין בו דן הגאון בין היתר בדברי אביו בספר הנודע 'מלאכת שמים' על הלכות סת"ם בו הוא מפלפל בקושיית ה'הפרי מגדים' ו'המגן אברהם' בעניין תפילין שנעשו בהכשר ואח"כ נפסלו. כמו"כ דן הגאון בדברי הרמב"ם דתפילין צריך להיזהר בתגי האותיות כפי שהן כתובים בספר תורה, הזהירות בכתיבת האותיות במזוזה, וכן בעניין פסול כתיבת האותיות בספר תורה.
רבי שמחה הלוי במברגר [תקצ"ב-תרנ"ח 1832-1898] בנו של הרבי מוירצבורג – ר' יצחק דב במברגר .כיהן כרבה של קולמר ולאחר מכן בשנת תרט"ו כרבה של פישאך במשך 26 שנה. לאחר פטירת רבי אברהם אדלר בשנת תרמ"ב החל לכהן כרבה של קהילת אשפנבורג (Aschaffenburg). מח"ס 'פקודת הלויים' ו'עבודת הלויים', 'חינוך לנערים' ועוד.
[2] דף, [שלשה עמ' כתובים]. דיו על נייר. 20X13 ס"מ. קרע קל מודבק ללא חסרון בסופו. מצב טוב.
איגרת הסטורית בכתב-ידו של רבי נתן נטע, שירש את ההנהגה מאת אביו שייסד את העדה האשכנזית בירושלים, אל רבי צבי הירש לעהרן, ראש ה'פקידים והאמרכלים' באמסטרדם. ווילנא תקצ"ה.
האבא רבי מנחם מנדל היה מגדולי תלמידי הגר"א. עמד בראש העדה האשכנזית בירושלים, במסירות נפש ייסד את התשתית לייסוד העדה עם המוסדות שלה. עמד בקשר הדוק עם ראשי השלטון בארץ, ובד בבד עם רבני ושתדלני התקופה, שהעריכו והעריצו את פעליו. עם פטירת האבא, היה ר' נתן נטע היורש הטבעי לניהול העדה. במכתב שלפנינו כותב רבי נתן נטע אל רבי צבי הירש בפרוטרוט אודות המצב הקשה של שולחיו בארץ ישראל. כן הוא מספר אודות מסעו לחו"ל.
כמה תגליות מתגלות במכתב נדיר זה:
עצם שליחותו לרוסיה למען הכולל, לא ידוע ממקום אחר. כמו כן הוא מעדכן על שליחותו של השד"ר ר' צבי הירש [?] בהונגריה, שליחות שגרם לפילוג בין החסידים והפרושים, בו נקטו ה'ישמח משה' וה'חתם-סופר' עמדות מנוגדות. תגלית נוספת באיגרת זו היא כוונת הפקידים והאמרכלים לשלוח אליו את המעות ע"י שילוחם לאדמו"ר רבי מנחם מנדל בעל 'צמח צדק' בליובאוויטש, שנתכהן כרבם של חסידי חב"ד בשנת תקפ"ח, והיה מהתומכים במעות א"י. כנראה שהפקוא"מ לא הכירו אותו די והתייעצו עם רבי נתן נטע האם ראוי לשגר את המעות דרך ליובאוויטש, רבי נתן נטע מייעצו לא לשלוח דרכו, אלא דרך הערים הפרושיות: 'רבן של אנשי חב"ד שמו הרב ר' מענדל הי"ו חתן המנוח רבן הרב ר' בער ז"ל [אדמו"ר האמצעי] שם אביו ובניו לא ידעתי כעת…' ולא כדאי לשלוח דרכו, מסיבת מחסור בבית-דואר, אלא ישלח לווילנא או לשקלוב או בעיירות הסמוכות.
בעיקר מוסר רבי נתן נטע תיאור על מסעו להתרים עבור היישוב בערי ליטא ורוסיה הלבנה: קרלין, מינסק, בריסק וסלונים ועוד. ולמרות מצבם הכלכלי הירוד בעקבות שרפות גדולות שפרצו בהן 'ונשרפו כמה מאות בתים בשעה מועטת, ולא היה בידם להציל מאומה…', תרמו יותר מכפי יכולתם.
עוד הוא מעדכן את חברי הפקוא"מ על הארגז מלא בספרי קודש ששלחו לטובת היישוב הירושלמי, דרך קושטא, לצערו הרב, הארגז לא הגיע לייעדו.
רבי נתן נטע מתאר את שתדלנותו הרבה לאתר את הארגז, ובינתיים העלה חרס בידו. אגב נושא ארגז הספרים, מבכה רבי נתן נטע על אובדן של ספרים יקרי ערך שהיו שמורים אצלו ונגזלו ממנו; כשהוא מסיים באיחול: וה' ינקום נקמות דמים תרתי משמע ונקמות תורתינו הקדושה אשר גזרו לגזרים ס"ת וספרים קדושים ש"ס ופוסקים רבים אשר בעו"ה אוי לעיניים שככה רואות. ינחם בשוב ה' את שבות ציון'. בשורה אחת מרמז רבי נתן נטע לזוועה נוראה שהתרחשה בקיץ תקצ"ד:
לאחר ששליט מצרים, מוחמד-עלי, כבש את ארץ ישראל, בשנת תקצ"א, הוא החל להנהיג 'גיוס חובה' לצבא המצרי בקרב האוכלוסייה הערבית כחלק מתהליך המודרניזציה. הרפורמה לגיוס עוררה התמרמרות בקרב האוכלוסייה הערבית (שהיו נאמנים לשלטון העות'מאני), עד שבחודש ניסן הוכרז מרד בשכם וקבוצות חמושות פשטו על ירושלים והחלו לבזוז את הקהילה היהודית בעיר.
מיהודה עלו לגליל ובזזו כל העומד בדרכם. נותר לנו תיאור מחריד שרשם רבי ישראל משקלוב שישב אז בצפת: בתיהם נבזזו והוחרבו, מקומות הקדושים הושחתו וטומאו. מהתפילין עשו הפורעים רצועות לשקים ולסוסיהם, מהטליתות אבנטים ומהקלף של ספרי תורה עשו נעליים. בבית המדרש של הפרושים הוכו באכזריות זקנים וזקנות שחיפשו שם מקלט, ובאחד מבתי הכנסת נאנסו הנשים על קרעי הס"ת, רח"ל. ניסוחו של רבי נתן נטע תואם את התאור המחריד אצל ר' ישראל.
[1] דף. דיו על נייר. 22X26 ס"מ. מעט כתמי זמן. מצב טוב-טוב מאוד.
מסמך ממוני בחתימת רבי פנחס הורוויץ מברודי-צפת. צפת, תרכ"ד [1864], כתב סופר.
המסמך עוסק בדיני שכנים באחד שפתח חלון מביתו לחורבה שבעליה יצאו למרחקים, וכעת נטען כלפיו שפתח שלא ברשות ושאין לו חזקת חלונות לכיוון החורבה. השכן מקבל על עצמו להביא ראיה שאכן יש בידו חזקת חלון באותה הרוח בה נפתח. בשולי המסמך חתימת הגאון רבי פנחס הורוויץ המקיים את הדברים.
רבי פנחס הורוויץ, נכד בעל ההפלאה, התגורר בברודי, ועלה לארץ ישראל והתיישב בצפת. בתו הרבנית מרים נישאה לאדמו"ר רבי דוד שלמה צבי בידרמן מלעלוב [רבי דוד'ל מלעלוב]. מסופר שסמוך לאחר שעלה לארץ ישראל שמע אודות האדמו"ר רבי אלעזר מנדל מלעלוב [אביו של ר' דוד'ל] ונסע אליו לירושלים, ומיד הרגיש אהבה עזה אליו וכך נעשה השידוך ביניהם.
[1] דף. דיו על נייר. 12X16 ס"מ. כתב סופר. מצב טוב. סימני קיפול.
מכתב חשוב בכתב ידו וחתימתו של רבי אברהם דב כהנא שפירא, קולטוקה [קובנה], [תרצ"ו 1936] – בנושא הקמת המועצה הרבנית העולמית.
המכתב נשלח אל 'הועד הזמני לארגון מועצת הרבנים העולמית' שהחל לפעול בתל אביב. לאחר התנצלות כי 'תשובתי נתאחרה מפני שהייתי חולה מוטל במטה, וגם עתה עוד טרם שבתי לאיתני… ' כותב הגאון: 'בדרך כלל דעתי ידועה וכמדומה שהייתי הראשון מן המעוררים לזה , ועל פרטים לא אוכל עתה להאריך…'. כוונתו לתמיכה הראשונית שהביע בהקמת מועצת הרבנות העולמית. באותה העת נעשה ניסיון להקמת מועצת רבנות עולמית, בראש היוזמים להקמתה היה רבי מנחם מנדל כשר וכפי הנראה מהמכתב שלפנינו גם בעל ה'דבר אברהם' תמך בהקמתה, אם כי לבסוף הועד לא הוקם מסיבות שונות.
רבי אברהם דובער כהנא שפירא [תר"ל- תש"ג 1870-1943], רבה של קובנה, ומחבר שו"ת דבר אברהם, מגאוני הרבנים בדורו. למד בישיבת וואלוז'ין והתפרסם כ"עילוי מקוברין". חתנו של רבי ירוחם יהודה לייב פרלמן – "הגדול ממינסק". בשנת תרנ"ו [1896] מונה לרבה של סמולוביץ. שם חיבר את ספרו "דבר אברהם" בשני חלקים, שהתקבל עד מהרה בעולם הישיבות בליטא ובפולין, ותוך זמן קצר מחברו הוכר כאחד מגדולי ישראל באירופה כולה. בשנת תרע"ג [1913], בגיל 43, נבחר לרבה של קובנה, בירת ליטא. במשך כשלושים שנה עסק בפעילות ציבורית למען יהודי ליטא, ובין היתר היה ממייסדי אגודת הרבנים בליטא ונשיא הכבוד שלה. נסתלק בגטו קובנה בשנת תש"ג לאחר מחלה ארוכה וקשה.
[1] גלוית דואר. 10X14 ס"מ. מצב טוב. סימן קיפול לאורך הגלויה. כתמים קלים.
"… כי אין לנו גדול בדורינו כמו כבוד תורתו, וחוב קדוש על כבוד תורתו להשיב בעניין כזה".
מכתב ארוך בכתב ידו ובחתימתו של רבי אהרון מנדל רב האשכנזים בקהיר שפונה בשאלה לגבי עגונה שבעלה החרש נמצא ברומניה לרב יוסף חיים זוננפלד. קיירה (קהיר) כ"ה תמוז תרס"ה (1905)
רבי אהרן מנדל פונה בשאלה לרב זוננפלד בדבר אישה ענייה שנמצאת בקהיר, בעוד בעלה שממנו היא מעוניינת להתגרש נמצא ביאסי שברומניה. ובנוסף הבעל חרש. הרב מנדל מתפלפל עמוקות בשאלת שליחות בחרש לגט.
רבי אהרן מנדל נולד בתרכ"ו (1866) בטבריה, היה מקורב לחכמי הספרדים שם. בשנת תרנ"ד (1894) התמנה לרבה האשכנזי של קהיר. חיבר הספר 'סמיכת חכמים' בו הוא קורא לחדש את הסמיכה ולהקים את הסנהדרין, כתוצאה מיוזמה זו אף התכנס קונגרס עולמי של חכמים בקרקוב בשנת תרס"ג (1903). נפטר בתרפ"ח.
8 עמודים, 13 על 21 ס"מ, הכל בכתב ידו בחתימתו ובחותמתו.
מצב טוב מאד, כתב יד יפה ומובן.
מכתב ארוך בחתימות ידו של רבי דוד בהר"ן לעווי, ומכתב תשובה מרבי אליהו נחום פרוש גליקמן.
סערה ופולמוס הלכתי בירושלים, שהתחילו בשנת תש"א, רבי בנימין כהן יצא נגד "גמילות חסד שערי חסד" שהוא הגמ"ח הראשון בירושלים, בטענה שהם גובים קנס נגד המאחרים בתשלום עבור הבתים, והדבר הוא באיסור רבית. גמ"ח שערי חסד היה מוסד חשוב מאד בירושלים ועמד בנשיאותו של רבי יוסף חיים זוננפלד, וכאשר יצאו נגדו הדבר גרם סערה, שכן הנוהג לגבות קנס התחיל כבר בתקופתו.
רבי דוד בהר"ן מגדולי וצדיקי ירושלים העלה את הדברים על הכתב, ולפנינו שני דפים גדולים שנכתבו במכונת כתיבה, כשהוא פונה לגדולי הרבנים בשאלה ההלכתית, תוך שנראה שהוא מצדד לאיסור. לרגל חשיבות השאלה, חתם רבי דוד בהר"ן את שמו בכל דף.
מנגד, רבי אליהו נחום פרוש גליקמן, שהיה משגיח ב'עץ חיים' ומגדולי עסקני ירושלים, והיה בנו שחל רבי שלמה זלמן פרוש שייסד את גמילות חסדי שערי חסד, יצא נגד המערערים. במכתב ששלח לרבי דוד בהר"ן, הוא פותח בדבריו שנשיא הגמ"ח היה רבי יוסף חיים זוננפלד, והוא השתתף בפועל בניהול, והוא היה החותם הראשי על פנקס התקנות והנה עתה מערערים על תקנה אחת שיש בה חשש רבית. בדבריו הוא רומז בצורה מכובדת שיתכן ורבי דוד בהר"ן נגרר לעניין על ידי מי שהוא אחר, ומוסיף שהדבר מהווה פגיעה גם ברבי יוסף חיים זוננפלד וגם בגאונים וצדיקים אחרים כרבי אברהם אהרן הלוי פראג, רבי זרח עפשטיין ועוד. במכתב ארוך מאד הוא מגיע לכלל מסקנא שאין בדבר כל חשש איסור רבית. בפולמוס הזה נטלו חלק גם הגאון מטעפליק – רבי שמשון אהרן פולנסקי ורבי צבי פסח פרנק שצדדו לאיסור ראה גם 'הר צבי רשמי שאלה' יורה דעה עמ' צז.
2 דפי פוליו מכתב רבי דוד בהר"ן
5 דפים מכתב רבי אליהו נחום פרוש
מצב טוב. 15×20 ס"מ.
פולמוס היתר המכירה:
בהתחדש הישוב החקלאי היהודי בארץ הקודש וזכינו בעזרתו ית"ש להאחז בארץ הקודש במטעי שדה וכרם, עלתה על הפרק בכל תוקפה שאלת השמיטה. לפני שנת השבע היא שנת תרח"ם גאוני ורבני ארה"ק שמחו לקראת קיום מצות שבת הארץ ע"י בניה – בוניה שבי הגולה ולא שמו כלל לב לאותם שדרשו לחפש אחרי היתרים בתחבולות שונות להפקיע עצמם ממצוה זו, אולם פקידי ה'ברון' וראשי 'חיבת ציון' פנו אל גדולי פולין ולאחר שהציגו בפניהם שבשמירת קיום השמיטה יש סכנה כליה על כל הקולוניות והישוב החדש, ישבו הרבנים על מדוכה זו ומצאו היתרים. גדולי ירושלים ורוב גדולי ליטא התנגדו להיתר ולא קבלוהו. ומשמיטת תרמ"ט ועד היום פורחת ועולה מדי שבע שנים שאילת ההיתר ותוקפו.
הרקע לתשובת ה'חזון איש – והתגלית:
בחוברת כרם ציון (חוברת ג' ירושלים תרצ"ו) נדפס מאמר ארוך מגאון ירושלים רבי צבי פסח פרנק, בו מצדד כדעת המתירים את ההיתר, בעיקר כתיבת המאמר מנמק הרב פרנק כי: "ראיתי שני ספרים יוצאים מחדש מביה"ד ושניהם כאחד מבטלים את היתר המכירה ודוחים אותה בשתי ידיים וגדולי הדור המתירים נראים מתוך דבריהם כאילו היו טועים בדבר משנה". אחד מהספרים אליהם כיוון הרב פרנק הוא ספר 'חזון איש' על מסכת שביעית שראה אור באותם ימים ובגוף המאמר מזכירו במפורש. בשנת תש"ד הוציא לאור הרב קלמן כהנא את ספרו 'הלכות שמיטת קרקעות' ובסופו מאמר 'בירור הלכה' בו מתפלמס עם מאמרו של הרב פרנק ודוחה דבריו בתוקף – לפי כתב היד שבידינו מתברר שרובו של המאמר יצא מקולמוסו של החזו"א אשר חגר חרבו נגד המצדדים בעד היתר המכירה. מה שהיה ידוע עד כה שכפי הנראה החזו"א מסר את הדברים לפרסום לרב כהנא על מנת שידפיסם בעלום שמו, ועתה כאמור התגלה בבירור שכמעט כל הנדפס שם הם דברי החזו"א בעצמו. לפנינו התשובה המתפרסת על פני 7 עמודים ובה החזו"א השחיז קולמוסו והשיב בחריפות, כתב ומחק, הוסיף ושינה, כנלחם במלחמתה של תורה.
תגובת החזו"א מתחלקת לשלשה חלקים:
א. איזה עובדות הציגו בפני הרבנים ואיך הם בדקו את הדברים. להלן קטע קצר: רבי צבי פסח כתב בפתיחה למאמר: "ונתברר שמפני כמה טעמים כמעט מן הנמנעות הוא שכל תושבי ארץ ישראל יקיימו שמיטה". על כך מגיב החזו"א: "לא נתפרש אופן הבדיקה לדעת ברורות, אם אפשר לשמור שביעית או לא, ופשוט שיסוד השימוש בבדיקה זו היש יראת [אלוקים] במקום הזה. א"כ אפוא חלילה לומר שבדיקה זו הראתה שזו מן הנמנעות." הרצ"פ כתב: "והשאלה הוצעה לפני גדולי הדורות והדבר יצא בהיתר", על כך משיב החזו"א: "איפה המה המקורות לכל הדברים הכתובים האלה ולמה לא זכינו לדעת שמות העדים אשר העידו לפני הכותב…ובטח מסרו לו את שמות חברי ועדת החקירה שהקימו גאוני הדור ההוא…ולמה זה יעלים הכותב כל זה וכותב כדברי אחד הסופרים שאין לדבריהם אופי של אחריות….".
ב. מי הם הרבנים שהתירו ומה סברו רוב גדולי ישראל על כך כותב החזו"א: "הגאונים שהיו גדולי הדור ההם ואשר מהם יצאה הוראה לכל ישראל הם בערך שבעה הגרי"ל דיסקין, הגרי"א הגאב"ד קובנא, הנצי"ב מוואלוזין, הגרי"ד הגאב"ד בריסק, הגר"ד הגאב"ד קרלין, הגרי"ז שטרן הגאב"ד שאוולי, הרידב"ז הגאב"ד סלוצק. תשובת השאלה נתפלגה, כי הגרי"א הגאב"ד קובנא התיר את המכירה וחבריו ששת הנזכרים אסרו, לפי הכלל הידוע אין הלכה כיחיד נגד רבים יצאה ההוראה לאיסור, ולמדנו מזה שמה שכתב שנתברר אז ששמירת השמיטה היא מן הנמנעות בדותא היא".
ג. יסודות ההיתר. החזו"א סוקר את כל הנושאים ההלכתיים הנוגעים לעצם ההיתר: יש קנין לגוי להפקיע וכו', האים יש חילוק בין מכירה לזמן קצר או ארוך, לא תחנם, מכירה ע"י שליח, הפסד ממון וכו'. ודוחה אותם אחד לאחד ובסופה מסיים: "סוף דבר הכל נשמע כי ההוראה יצאה לאיסור מפי רובן של גאוני הדור ודבריהם כמסמרות נטועים מוכרעים בהחלט, ואין מקום לספק באמתתן כי דבריהם מיושרים ומאירים לכל נבוני לב, והשביעית נוהג בזמן הזה…".
תשובת החזו"א נדפסה כאמור בספר 'הלכות שמיטת קרקעות' הנזכר, ובהשמטות רבות ונוסח שונה, ייתכן ועל פי כת"י אחר, בחזו"א שו"ת וחידושים (ב"ב תשע"ו) סי' שנ"א.
לפנינו התשובה בשלמות וברציפות בעצם כתב ידו של ה'חזון איש', ללא שום שינויי לשון וסגנון – במתכונת מדוייקת זו היא לא נדפסה מעולם!!
כל זה מלבד עצם התגלית שכל דברי הרב קלמן כהנא ב'בירור הלכה' שבסוף ספרו, הם למעשה ציטוטים מתשובת החזו"א! שנתבקש ע"י החזו"א להעלים את שמו מהנכתב.
7 עמ'. דיו על נייר מחברת. 14X22 ס"מ. 21 שורות כתובות בכתי"ק בכל עמוד.
מצב טוב. שיקום אמנותי בשוליים הלבנים. הדיו דהויה במספר מקומות בעיקר בשני העמודים האחרונים. כריכת עור חדשה מפוארת.
כתובת רבי מיכל יהודה ליפקוביץ לנישואיו עם רעייתו הרבנית חוה אסתר בת רבי אברהם יצחק גרשונוביץ ראש ישיבת תפארת ציון. בני ברק, תש"ז [1947].
חתונת רבי מיכל יהודה ליפקוביץ התקיימה בבני ברק בל"ג בעומר ת"ש. מרן בעל החזון איש הוא שעמד מאחורי השידוך, החתונה התאחרה בגלל קשיים כספיים, והתקיימה בעידודו של מרן בעל ה'חזון איש'.
הגאון הגדול רבי מיכל יהודה ליפקוביץ' (תרע"ד-תשע"א 1913-2011), ממנהיגי הציבור הליטאי, מתלמידיו הגדולים של מרן ה'חזון איש', חבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה, ראש ישיבת פוניבז' לצעירים במשך כששים שנה ברציפות. העמיד אלפי תלמידים, בהם רבנים, ראשי ישיבות ותלמידי חכמים מפורסמים. לאחר נישואיו נתמנה לר"מ בישיבת תפארת ציון, ובין תלמידיו היו רבי חיים קנייבסקי, רבי נסים קרליץ, הרב מאיר צבי ברגמן, ורבי דב צבי קרלנשטיין.
[1] גליון נייר מודפס. 47X31 ס"מ, הוספה בכתב יד של שמות החתן והכלה, המקום הזמן, סכום הכתובה, חתימות העדים וחתימת החתן רבי מיכל יהודה ליפקוביץ.
מצב בינוני-טוב, סימני קיפול וקרעים לאורך קווי הקיפול, מעט כתמי זמן.
"…דברי שפל המצב, נכנע לתלמידי הבעל שם טוב להבין דבריהם הקדושים, הק' חיים הלברשטאם".
תשובה בהלכה בכתב יד, בחתימת עצם כתב יד קדשו של האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם מצאנז, בעל 'דברי חיים'. צאנז תרכ"א (1861). שלושה עמודים עמוסים בכתיבה רבנית מזרח-אירופית רהוטה ומפוענחת, שנכתבה על ידי אחד הסופרים שעמדו לפני בעל ה'דברי חיים'. בין השורות תיקונים והוספות בעצם כתב ידו של בעל 'דברי חיים' ובסיום האיגרת תוספת שורה בכתב יד קדשו וחתימתו.
תשובה זו, העוסקת בנוסחי התפילה ובהעדפת נוסח האר"י על פני נוסח אשכנז, נדפסה בספרו המפורסם של האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם, שאלות ותשובות 'דברי חיים' חלק ב' סימן ח'. אולם, השוואה מדוקדקת בין הטקסט המקורי והטקסט הנדפס, מגלה עשרות שינויים לעיתים משמעותיים בין השניים, עובדה המקנה חשיבות כפולה לאוטוגרף העוסק בהלכה שנשמת האומה תלויה בה.
מיד עם הופעתה של החסידות במאה ה 18, התעוררה סוגיית נוסח התפילה, שהחלה מכה גלים בכל מקום אליו התפשטה החסידות. אחד ממאפייניה הבולטים של תנועת החסידות בא לידי ביטוי בשינוי נוסח התפילה, מנוסח 'אשכנז' שהיה מקובל בתפוצות אירופה, לנוסח האר"י המכונה 'נוסח סְפַרְד'. סידורים ב'נוסח סְפַרְד' הינם בבסיסם סידור 'נוסח אשכנז' שחלקים ממנו שונו או שנוספו לו תפילות שאינם מופיעים ב'נוסח אשכנז', וזאת בהשפעת תנועת ה'חסידות' שראתה בקבלת האר"י וכוונותיו בתפילה ערך חשוב ביותר עד כדי שינוי מסורות תפילה של מאות שנים. הסידור הראשון שנדפס על ידי החסידים הוא סידור הרב מלאדי שסודר על פי נוסח האר"י (שקלוב תקס"ג). באוקראינה, פולין וגליציה נדפס סידור ב'נוסח ספרד' השונה בהרבה מסידור הרב מלאדי, בהתאם לשיטות השונות בחסידות.
שינוי נוסח התפילה מ'אשכנז' ל'ספרד', גרם לפולמוס חריף בין המתנגדים והחסידים ואף בין חצרות החסידים עצמן. אחת מן הטענות העיקריות בפולמוס ההתנגדות לחסידות הייתה שינוי נוסח התפילה בקרב החסידים, שינוי הנוגד את ההלכה, ולדעת רבים נוגד גם את דברי האר"י עצמו. כבר בכתבי הפולמוס הראשונים הוזכרה טענה זו, כמו ב'זמיר עריצים וחרבות צורים' (אלעקסניץ תקל"ב): "אחינו בית ישראל, הלא ידעתם חדשים מקרוב באו לא שערום אבותינו, שתחברו כת חשודים […] ועושים אגודות לעצמם ודתיהם שונות מכל עם בני ישראל בנוסחי התפילות". הראשון שראה חשיבות בהטמעת השינויים בסידור האשכנזי היה רבי דב בער ה'מגיד ממזריטש', תלמידו וממלא מקומו של הבעל שם טוב, המתייחס לסוגיה מהרובד הקבלי שלה ומכריע: "והנה האלקי האריז"ל בהיות נהירין ליה שבילין דרקיעא [-ברורים לו שבילי רקיע] לימד דעת את העם למי שאינו מכיר את שבטו, ותיקן סדר מלוקט מכמה נוסחאות כידוע לבקיאים, על כן כל אחד יאחז דרכו של האריז"ל השוה לכל נפש" (מגיד דבריו ליעקב, קאריץ תקמ"ד, דף כב).
עם זאת, בקרב אנשי ההלכה לא הייתה תמימות דעים והסכמה בנוגע לשינויים בנוסחי התפילה. עמדה עקרונית בעניין חיווה אחד מגדולי פוסקי המאה ה 18, רבי משה סופר, הכותב בספרו שאלות ותשובות 'חתם סופר' (אורח חיים א', סימן ט"ו) שהאר"י כתב כוונותיו על בסיס הסידורים ב'נוסח הספרדים' בגלל היותו 'ספרדי', והם אינם תואמים את הסידורים בנוסח 'אשכנז', ולפיכך הרשות לשינוי הנוסח נתונה אך ליחידי סגולה מתי מעט: "וכשבא נר האלקים האר"י זצ"ל ואיזן וחיקר ותיקן כי הוא ידע תוכן הדברים, הוא העמיד בסידורו כל דבר על מכונו וגילה תעלומות של הנוסחא ההיא הספרדית יען כי היה ספרדי […] וע"כ מורי הגאון החסיד שבכהונה מו"ה נתן אדלער זצ"ל הוא בעצמו עבר לפני התיבה והתפלל ספרדי בסידור האר"י זצ"ל וכן מורי הגאון בעל הפלאה זצ"ל, כי רק אך המה התפללו בנוסח האר"י ושום אחד מהאנשים המצורפים להמנין לא התפללו כי אם אשכנזי […] והכל מטעם כי מי שאינו יודע עד מה אין לו לשנות נוסחתינו" .
הכרעתו הברורה של בעל 'חתם סופר' עמדה לנגד עיניו של האדמו"ר בעל 'דברי חיים' בבואו לכתוב את התשובה המפורסמת שלפנינו. בתשובה הוא דן בכל טענותיו של 'חתם סופר' אחת לאחת, תוך שהוא מבהיר כי אין מגמתו לחלוק על ה'חתם סופר: "כי אינני בקי בשיחת חולין דיליה [שלו], רק מה שראיתי וקבלתי מפי קדושי עליונים גדולים בנגלה ובנסתר" . בסיומה של התשובה מכריע בעל ה'דברי חיים' כי "מי שנפשו יפה יוכל לסמוך על גדולי הדור קדושי עליונים, ששינו נוסח אשכנז לנוסח ספרד, אך לאחר שנחית [-שירד] עיר וקדוש מן שמיא הבעש"ט ז"ל ואחז בנוסח האר"י ז"ל, ולכן כל המאמין בבעש"ט ובתלמידיו ראוי לאחוז בנוסח האר"י ז"ל ומיניה לא יזיע [-וממנו לא יזוז]".
פולמוס הנוסחאות לא תם בתשובת ה'דברי חיים' שלפנינו, אלא המשיך ביתר שאת בתגובתו החריפה של מהר"ם שיק, תלמידו של ה'חתם סופר', שבתשובותיו (אורח חיים מג) יצא חוצץ נגד הכרעת ה'דברי חיים' ומסיים: "ותמיהה רבה על הגאון מצאנז איך הסכים להיפוך דמותר לשנות", ומנגד, בתשובתו של בעל 'מנחת אלעזר' ממונקאטש המתווכח עם עמדת המהר"ם שיק ומחזק את הכרעת ה'דברי חיים'.
רבי חיים הלברשטאם מצאנז (תקנ"ז 1797 – תרל"ו, 1876) רבה של העיר צאנז בגליציה, מייסד חצר חסידות צאנז, מגדולי ומנהיגי יהדות מזרח אירופה במאה ה 19 ונמנה על תלמידיהם של הצדיקים רבי נפתלי צבי מרופשיץ ורבי צבי הירש מזידיטשוב. רוב בניו וחתניו שימשו באדמורו"ת, כשהמפורסם שבהם הוא בנו רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינובה. צאצאיו הנהיגו חצרות חסידיות רבות, כמו צאנז-קלויזנבורג, באבוב וסטרופקוב.
בד בבד, נודע רבי חיים כאחד מחשובי הפוסקים המשיבים האחרונים. הוסמך להוראה על ידי רבי אפרים זלמן מרגליות מברודי והתכתב בענייני הלכה עם גדולי הרבנים בדורו. בהלכה ידועה בייחוד שיטתו בהלכות מקואות הנחשבת בין המחמירות; התנגד בחריפות לשימוש במצות שנאפו במכונה, וללבישת ציצית שנטוותה במכונה. כמה מפסיקותיו ההלכתיות הסעירו את העולם החסידי, ביניהם הפסיקה כי על בחורים לא נשואים להניח תפילין בחול המועד והפסיקה כי האדמו"רות אינה אמורה לעבור בירושה. מספר ניכר של ממשיכי ופרשני שיטתו ההלכתית פעלו בגאליציה ובהונגריה. ספר תשובותיו 'דברי חיים' נכלל בקאנון ההלכתי של עולם הפסיקה הרבני בעת החדשה.
מעמדו המיוחד של האדמו"ר בעל 'דברי חיים' כאחד מגדולי הפוסקים בדורו, מחד, וכאדמו"ר חסידי ומקובל נשגב, מאידך, הוא זה אשר העניק לתשובה שלפנינו את פרסומה והשפעתה הגורפת בחדירת נוסח 'ספרד' לכל קהילות החסידים האשכנזים. מעבר לנושא הנקודתי בו עוסקת התשובה, היא מהווה נקודת ציון מכוננת וצומת מכריעה בפתרון היחסים המורכבים שבין 'הלכה' ו'קבלה' בעולם ההלכה והמסורת הרבנית. לא יהיה זה מן הגוזמה לציין כי בהיבט היסטורי משמשת התשובה שלפנינו את השלמת המהפכה של חדירת הקבלה אל תוך הקורפוס ההלכתי, מבית היוצר של מפעלו ההלכתי-קבלי של רבי יוסף קארו.
אוטוגרף יחודי והיסטורי של האדמו"ר בעל 'דברי חיים' מצאנז, לשמו ולזכרו תאוות נפש, אשר אגרות חתומות בכתב יד קדשו הינן נדירות באופן יוצא מן הכלל. תעודה הלכתית, קבלית, חסידית והיסטורית, ראשונה במעלה בכל קנה מידה.
[3] עמ'. דיו על נייר. 17X21 ס"מ. מצב טוב. כתמי זמן. סמני קיפול. מעט חיזוקים אמנותיים. נתון בכריכת עור מפוארת חדשה.
שאלה בענייני שמות גיטין מאת הגאון הקדוש רבי מרדכי מקוריץ, שהיה חותנו של הרה"ק רבי יוסף מטארטשין בן ה'חוזה מלובלין' הקדוש. נשלח אל בן דודו הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות בעל ה'בית אפרים'.
התשובה לשאלה זו מופיעה בשו"ת בית אפרים הל' גיטין סימן ק"ט, ושם בפתח מצוין שהיא מיועדת לק"ק קוריץ. הוכחה נוספת לזהות השואל היא מהמוזכר בשאלה שלפנינו "בבואי לפה מצאתי המנהג אצל המסדרי גיטין שהיו גם בימי הרב הגאון המו' מ' אייזיק הכהן זצוק"ל…" והוא הגאון הקדוש בעל ברית כהונת עולם, שהיה אב"ד בקוריץ.
רבי מרדכי מקוריץ, היה בנו של רבי פנחס האב"ד בקאלק חתן הגאון רבי מרדכי מרגליות מבראד שהיה סבו של ה'בית אפרים', כך שהמכותבים היו בני דודים. נתמנה לרב בקוריץ בשנת תקנ"ח (1798). היה חתום על הסכמות רבות, שבהם הוא מוכתר בתארים מפליגים, כגון "הגאון הגדול המפורסם", "הגאון האמיתי", "איש אלקי", "בוצינא קדישא", "חסידא ופרישא", "אספקלריא המאירה מופת הדור", "המפורסם בכל קצוי תבל" ועוד ועוד. נתן הסכמות בצוותא עם גדולי תלמידי הבעש"ט והמגיד ממעזריטש לספרים חשובים כגון 'אור תורה' להמגיד ממעזריטש, 'אור המאיר' לרבי זאב מזיטומיר, 'קדושת לוי' לרבי לוי יצחק מברדיטשוב, ועוד.
ביתו היחידה נישאה לרה"ק רבי יוסף מטורטשין בן החוזה הקדוש מלובלין. (בהסכמה לספר 'אור פני משה' מזכיר רבי מרדכי את ביקורו אצל ה'חוזה מלובלין': "בבואי הנה ללובלין אל בית המדרש הרב האלקי קדוש ישראל מורינו הרב יעקב יצחק הלוי, ויחי עוד לנצח"). חסידי ה'חוזה מלובלין' ראו את רבי יוסף כיורש של אביו והלכו אחריו, אלא שהוא נפטר זמן קצר אחר כך, בשנת תקע"ח (1818). נפטר בי"ג תמוז אחרי תקפ"ב (1822). על קברו הקדוש בבית החיים בקוריץ הוקם ה"אוהל" מחדש בשנים האחרונות.
[1] דף, דיו על נייר, 18X22 ס"מ, 25 שורות בכתב יד קדשו. מצב טוב-טוב מאוד. מצורף אישור מומחה לזיהוי כתב היד.
שאלה הלכתית באופני הסרת הסירכות על ידי השוחטים המופנית אל רבי אפרים זלמן מרגליות בעל ה'בית אפרים'.
הכותב הוא הגאון הקדוש רבי דניאל דוד בן הרה"ק רבי שמריה שמערל מוורחיבקא, שהיה מתלמידי הבעש"ט.
לרבי שמעריל לא היו בנים אלא בנות בלבד, ומסופר בשם חתנו רבי פאלק הכהן מטשיטשלניק, שהבעש"ט היה נוהג להתאכסן בבית רבי שמערל, וכל פעם מפני כבוד הבעש"ט הנשים היו מפנות את הבית, רבי שמעריל רצה מאד לקבל ברכה לבן זכר מהבעש"ט אך התבייש לבקש. לאחר כמה ביקורים פנה הבעש"ט על רבי שמעריל והורה לו לקרוא לאשתו, כשהגיעה אמר לה הבעש"ט שתראה שבשנה זו היא תזכה לבן זכר. ואכן כך היה, ולבן הנולד קראו דוד דניאל (מחבר המכתב). רבי דניאל דוד אף הוא זכה להסתופף בצל הבעש"ט, ראה : אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות ג, תתנב. רבי שמעריל היה נוהג כל פעם כשנולדה לו בת ליסוע אל רבו הבעש"ט ולקבל ממנו קמיע לשמירה, כשנולד בנו, נסע אל רבו אך להפתעתו הודיע לו הבעש"ט שהוא ירד מנכסיו כי היתה לו הברירה בין כסף לבן זכר והוא בחר בבן זכר. וכך היה, רבי שמעריל שהיה עשיר מופלג ירד מנכסיו, ונתקבל להיות מגיד מישרים בוורחיבקא, והיה גם מו"צ בסאווראן.(ראה שבחי בעש"ט עמ' צט-ק).
המכתב פותח במילים "בקשתי מאוד שימחל על כבודו ולכתוב לי תשובה בזריזות… היות שהשוחטים דפה מחנינו מנהגם להקל מאוד בהסרת הסירכה… ומענה בפיהם שמעלתו כותב בחיבורו הקודש [כך]… והם מקילים מאוד בדבר זה על סמך זה, על כן בקשתי שיכתוב מעלתו אלי אם רצון מעלתו שיסמיכו עצמם בהלכה למעשה על צידוד זכות שכתב מעלתו בחיבורו ולקבוע הלכה לדורות כתב מעלתו דבר זה, אזי אצוה ג"כ להשוחטים דפה שיסמכו על מעלתו ויעשו גם המה מהיום והלאה כן כי מעלתו גדול הדור הוא וראוי לסמוך עליו, ואם דעת מעלתו היא במה שכתב בחיבורו רק ללמד זכות על אותן שכבר עשו, ולא לקבוע הלכה לדורות שיקבעו המנהג כן, יגלה ג"כ מעלתו דעתו בזה, כי כן הוא מוסכם בינינו, שכאשר יצא מפי כתבו של מעלתו כן יקום". בהמשך הוא מבקש לשלוח את התשובה "על ידי איש מהימן… ליד ידיד נפשי הרבני המופלג הותיק מו"ה מנחם נחום".
[2] עמודים, דיו על נייר. 17X23 ס"מ. 36 שורות בכתב יד יפה וברור של הרה"ק עם חתימה בסופו, בגב המכתב הוסיף 9 שורות: "לק"ק בראד, ליד הגדולה.. האי גברא רבא ויקיר… הגאון המפורסם החריף ובקי בחדרי תורה, ותיק ועושה חסד… אפרים זלמן נ"י. שכל מי שיבא אגרת זה לידו יעשה זאת […] ויראה אפשרי להתאמץ שיבא לק' בראד ליד הרב הנ"ל".
התשובה לשאלה זו נדפסה בשו"ת בית אפרים חיו"ד סימן כ"ד.
מצב טוב מאד. סמני שעוה בגב המכתב. קרע בשולי המכתב הפוגם במספר מילים שנכתבו בגב המכתב. מצורף אישור מומחה.
מכתב שנשלח מאת הראשון לאדמו"רי בית נארול, רבי יעקב ריינמאן. כולו בכתב יד קודשו עם חתימתו. נשלח אל הגאון המפורסם רבי אפרים זלמן מרגליות, מכיל חידוש על תוספות במסכת ר"ה.
הרה"ק רבי יעקב ריינמאן זצוק"ל היה מראשוני האדמו"רים בגליציה, נולד בשנת תקל"ח (1778) לאביו ר' מרדכי מסקאהל, אחיו של רבי שלמה מלוצק בעל "דברת שלמה" היה חתן רבי לייביש ולרשטיין יפה מהולשיץ, שהגהותיו על שו"ע יו"ד נדפסו בכמה מהדורות. התייתם מאביו בגיל רך, והתחנך אצל דודו בעל ה"דברת שלמה". סופר עליו שבגיל י"ב שנים בלבד תפס אותו המלמד עושה גלגולי שלג בקצה העיירה, הנער הבטיח לו שאם לא יגלה זאת יזכה לאריכות ימים, ואכן המלמד חי למעלה מ90 שנה. היה גדול הן בנגלה והן בנסתר, ונודע בסיגופיו הרבים. היה תלמידו של החוזה מלובלין שהושיבו לצידו בשולחן ואמר עליו שכל הדרך מלובלין עד נארול – מאירה ממנו. כבר בגיל 20 נתמנה לרב בקוזובה, אח"כ בראדיחוב, מילא זמן מה את מקום חמיו בהולשיץ, ולבסוף נתמנה לרבה של נארול וכיהן שם באדמו"רות. נודע בהבטחתו לתושבי נארול שמאה שנה לא תשלוט אש בנארול, ואכן עד שנת תרע"ד (1914), מאה שנה בדיוק לאחר מותו לא שלטה אש בנארול. ה'דברי חיים' מצאנז הלך אליו רגלי כ 3, 4 פעמים. רבי שמעון מירוסלב שהיה סגי נהור נסע אליו, ובבואו אליו סילק את משמשיו לצדדים, באומרו "איני זקוק לכם עכשיו, שכן אור התורה מאיר לי כאן". נפטר בצעירותו בד' תמוז תקע"ד (1814) בן 36 בלבד. צאצאיו שמשו באדמו"רות בנארול עד פרוץ השואה. (אלפסי רמ"ט, מאורי גליציה עמ' 959)
[2] עמ'. דיו על נייר. 17.5X20 ס"מ. במכתב 32 שורות בכתב יד קודשו וחתימתו של האדמו"ר. מאחורי המכתב הוסיף כ 5 שורות בתארי כבוד מופלגים אל הנמען ה'בית אפרים'.
מצב טוב. שיקום אמנותי בסימני הקיפול עם פגיעה בתיבות בודדות בלבד. כתמי זמן. מצורף אישור מומחה לזיהוי כתב היד.
"… רק שונאיו מחפשים עלילות לבוא עליו בעקיפין בדברי שוא ותפל ואין ליתן אומן לדבריהם…"
מכתב אל הגאון רבי זאב וועלף לייטער אב"ד פיטסבורג, מתאריך כ"ג אייר תרפ"ה (17.5.25).
במכתב בעל ה"עצי חיים" יוצא להגנת רבי שלמה פרוכטער מסעטשעל שנחשד בגניבת כספי יתומים.
רבי חיים צבי טייטלבוים, האדמו"ר מסיגעט, תר"מ-תרפ"ו (1880-1926) , "האדם הגדול בענקים צבי תפארת ישראל כ"ק אדמו"ר הרב הגאון הגדול והקדוש המפורסם בתורתו וחכמתו בכל קצוי ארץ כקש"ת מרן חיים צבי טייטלבוים אב"ד סיגט והגליל" (ציטוט משער ספרו), היה גאון מופלג שנאמר עליו שמעולם לא שכח דבר מתלמודו, מגדולי האדמורי"ם בדורו וממנהיגי הונגריה היהודית, העמיד תלמידים למאות והמונים נהרו לפתחו. נולד בשנת תר"מ לאביו האדמו"ר רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים בעל קדושת יום טוב בן ה"ייטב לב". היה חתן הרה"ק רבי שלום אליעזר הלברשטאם מראצפרט בנו של רבי חיים מצאנז. משנת תרס"ד (1904) מילא את מקום אביו ברבנות העיר סיגעט ועל כס האדמורו"ת והוא בן עשרים וארבע בלבד. בשהותו אצל חסידיו בקליינוורדיין קיבל שטף דם במח ונלב"ע בהיותו בן ארבעים ושש בלבד בו' בשבט תרפ"ו (1926). חיבוריו על הש"ס, תורה ומועדים נקראו בשם עצי חיים.
[1] דף כפול. דיו על נייר. 15X23 ס"מ. נכתב ע"י סופר עם תוספת שורה וחתימה בכתב יד קדשו של האדמו"ר.
מצב טוב מאד. סימן קיפול.
תשובה מנומקת בעניין אשת איש שהודתה שזינתה עם רופא, אם צריך להודיע לבעלה. נכתבה ביום ג' ל"ג בעומר תקע"א [1811]. התשובה שלפנינו לא הודפסה בספרו – שו"ת משיב כהלכה.
התשובה נכתבה לבקשת "אלוף נעוריי ה"ה הרב הגדול מו' שמואל זנוויל נ"י לחוות דעתי הקלושה בעניין אשר אירע בקהילתו". תשובה מעין זו נדפסה ב'בית אפרים' אבן העזר סימן קכ"ז.
המחבר, הגאון הקדוש רבי אברהם זאב וואלף פרענקל, (תק"מ-תר"ט 1780-1849) נולד לאביו, רבי בנימין פאשאווער, שהרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ התבטא עליו פעם שאין לו כל כך הרבה שערות בראשו כמו המצוות שיש לרבי בנימין. עוד משחר ילדותו הוכר רבי זאב כעילוי ומתמיד גדול. למד בתחילה בקלויז אצל רבי מנחם מנדל מלינסק, ואח"כ עבר ללמוד בזאמוטש אצל רבי מרדכי ראבין. נלקח לחתן על ידי הרה"ק רבי אברהם משה מפעשווארסק, ובהשתדלותו נבחר חתנו הצעיר לכהן פאר כרב ואב"ד בעיר. שימש בתפקיד זה עד לפטירת אשתו הצעירה. לאחמ"כ נישא בזיווג שני לבת ר' דוד הלוי נתנזון, ששימש כרב החייטים בברודי ועבר להיות סמוך על שולחן חותנו בברודי. שימש בעיר כדיין לצד רבי אפרים זלמן מרגליות, בעל ה'בית אפרים', שהתשובה שלפנינו מופנית אליו. מאוחר יותר עבר לרישא, שם פעל קרוב לשלושים שנה, ועליה נקרא שמו, ריישר. לא הסכים לקבל עליו את עול הרבנות שם. ברישא נשא בזיווג שלישי את בת ר' יעקב קאטלבורג חתן הרה"ק ר' שמעלקא מניקלשבורג. זכה לעשירות רבה ונחשב לגביר אדיר. התפרסם מאד בפזרנותו לכל דבר שבצדקה, והיה "משגיח על כל תינוק ותינוק שיש לו לחם לאכול ובגד ללבוש". רבים פנו אליו בשאלות מכל קצווי ארץ ובהם ה'שואל ומשיב' וה'דברי חיים'. כשישב ברישא היה ריב גדול אודות הרבנות בעיר רופשיץ, פנו אל רבי זאב להכרעה והוא כתב תשובה שהותירה רושם אדיר. הרבה להסתופף בצל גדולי החסידות של זמנו, בנעוריו שיחר את פני החוזה מלובלין ורבי מנחם מנדל מרימינוב, ובבגרותו חסה בצל השר שלום מבעלז, רבי צבי הירש מרימינוב ורבי אשר ישעיה מרופשיץ. נכדו כתב עליו "ומי שלא ראה שפלותו ושברון לבבו אחרי שובו מהצדיקים הקדושים הללו נ"ע, לא ראה שפל ברך מימיו". מצאצאיו האדמו"רים משנדישוב ורופשיץ, ראה אודותיו: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות א, עו.
[7] עמודים, דיו על נייר, 24.5X19.5 ס"מ, כ 160 שורות כתובות בכתב יד קודשו ובחתימתו, כתב ברור וקריא. מצב טוב. כתמי זמן, מעט שיקומי שוליים אמנותיים. מצורף אישור מומחה לזיהוי כתב היד.
מכתב ברכה מהאדמו"ר רבי איצ'קל מפשוורסק. אקס לה בן (Aix-les-Bains), צרפת.
[2] עמ', דיו על נייר רשמי. 21X14 ס"מ. 15 שורות בכתב ידו ובחתימת ידו.
האדמו"ר חותם את שמו: הק' משה יצחק נכד רבן של כל ישראל ר"ר אלימלך זצוקללה"ה. מאחורי הדף הוסיף האדמו"ר עוד משפט וברכה, וחתם, הנ"ל.
האדמו"ר רבי משה יצחק גבירצמן מפשוורסק [תרמ"ב – תשל"ז, 1882 – 1976], היה תלמידו המובהק של רבי יחזקאל משינאווא בנו בכורו של בעל ה'דברי חיים' מצאנז. היה מצאצאי בעל ה'נועם אלימלך', והיה חותם כך בחתימותיו, והיו צדיקים שאמרו עליו שהוא ממשיך נאמן של זקנו הגדול. התיישב בפשוורסק ועל שמה נודע כרבי איצ'קל מפשוורסק. בשואה הוגלה לסיביר ואחר כך שב לפולין, עבר לצרפת ובפקודת האדמו"ר רבי אהרן מבלז התגורר באנטוורפן. נודע כפועל ישועות ואלפים נהרו אליו גם מעבר לים, והיה ידוע גם במעשה הצדקה שנתן. נפטר ביום הכיפורים תשל"ז. ראה תולדותיו בספר רועה אבן ישראל [ ברוקלין תשמ"ט], מעט מדברי התורה שאמר בספר שיח יצחק החדש [לונדון תשע"א].
מצב בינוני-טוב. קרעים קלים בשולים הלבנים ללא פגיעה בטקסט. כתמים.
מכתב מהאדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלטר מגור, אודות ישיבת שפת אמת. גור [סוף שנות העשרים?]
המכתב עוסק בעניין סיוע לרשיון לישיבת 'שפת אמת' בירושלים, שיבת 'שפת אמת' הוקמה בשנת תרפ"ה [1925] והיתה מהישיבות החסידיות הראשונות בארץ ישראל. המכתב נשלח לרבי פנחס כהן, (כנראה) רבי פנחס כהן רבה של אנסבאך, ממקימי אגודת ישראל בפולין, ומראשי אגודת ישראל העולמית, שהאדמו"ר מכנהו בתארים מפליגים.
רבי אברהם מרדכי אלתר תרכ"ו-תש"ח [1866-1948], בעל ה'אמרי אמת' מגור, בנו בכורו של רבי יהודה לייב אלתר בעל ה'שפת אמת'. במשך 43 שנה שימש כאדמו"ר של חסידות גור וכאחד ממנהיגי היהדות החרדית כולה. בימיו הגיעה חסידות גור לשיא התפשטותה, יש המעריכים את מספר חסידיו לפני השואה ביותר ממאה אלף.
[1] דף כפול, דיו על נייר רשמי, 14X21 ס"מ. הכל בכתב יד קדשו ובחתימת ידו.
מצב טוב מאד. חיזוק אמנותי בשוליים.
הזמנה לברית האדמו"ר מבעלזא שליט"א, עם שם המוזמן בכתב ידו של אבי האדמו"ר – הרבי מבילגורייא.
הזמנה מודפסת עם תוספת כיתוב בכתב ידו של האדמו"ר רבי מרדכי רוקח מבלעזא: "כבוד ידידינו האברך הנכבד החסיד מוה"ר דוד יוסף נ"י קופעל".
האדמו"ר רבי מרדכי רוקח מבעלזא [תרס"א – תש"י, 1901-1949] הרבי מבילגוריא, בן האדמו"ר ר' יששכר רוקח מבעלז. נישא לביתו של רבי דוד שלמה מקוברין. לאחר פטירת אביו מונה לרב ואב"ד בבילגורייא והתבטל לפני אחיו האדמו"ר. בשנות השואה הוברח ביחד עם אחיו הגדול ממקום למקום על ידי חסידיו, לאחר תלאות רבות הגיע בשנת תש"ד (1944) לתל אביב ושם עזר לאחיו הבכור בשיקום החסידות. לאחר שנודע לו על רצח אשתו וילדיו, נישא מחדש, ובשנת תש"ח נולד בנו [נשוא ההזמנה שלפנינו], לימים האדמו"ר שליט"א. בשנת תש"י חלה ונפטר בפתאומיות, והוא בן 48 שנה בלבד.
7×12 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמי זמן וסימני קיפול.
הדרכה למבקרי התערוכה ומשתתפי המכירות הפומביות כולל תקנות ונוהל.
ווינרס מכירות פומביות בע"מ להלן החברה עורכת בזה תצוגת פריטי יודאיקה שונים, אשר התקבלו מאנשים שונים אשר הסכימו להעמיד את הפריטים החשובים לרשות הקהל להסתכלות עם אפשרות לרכישתם במכירה פומבית שתתקיים עם סיום התערוכה.
*היות ובאתר הבית של ווינרס ישנה אפשרות למתן הצעות מוקדמות ולראותן, במקרה של שוויון בהצעות מוקדמות ההצעות שניתנו באתר הבית של ווינרס גוברות על פני הצעות שנתקבלו באתרים אחרים.
1 . לנוחיות המבקרים הוצאנו לאור קטלוג זה עם הסברים מפורטים בליווי תמונות. המידע בקטלוג מבוסס על הערכת מומחי החברה אולם האחריות
הבלעדית על בדיקת הפריטים מוטלת על הרוכש. שמור על הקטלוג כעל מלווה אישי לכל ימי התערוכה והמכירה. אנו לרשותך בכל שאלה, ספק וברור.
ניהול המכירה ותנאיה:
2 . המכירה עצמה תנוהל ע"י אדם מנוסה הבקי בנוהלי המכירות פומביות. אנו מבקשים מכל המבקרים והאורחים במכירה הפומבית לצייד את עצמם
בידע המתאים. לאלו שאינם בקיאים בנושא זה אנו ממליצים לפנות אלינו בימי התערוכה או לפניה ולקבל מאיתנו את המידע הדרוש.
3 . עצם ההשתתפות במכירה הפומבית וקבלת "מספר רכישה" מאיתנו מהווה אישור והסכמה כי ידועים למקבל המספר. התקנות, הנוהל, התנאים
והנהוג בתערוכות ובמכירה פומבית שלנו ובכל בעיה וספק, באם יתעוררו, בשעת המכירה או לאחריה, עקב רכישת פריטים מסוימים, ינהג הרוכש או
הרוכשת וכן הנהלת החברה כעורכי המכירה, לפי הנהוג והמקובל אצלנו.
4 . היות והחברה אינה אלא עורכת התערוכה והמכירה ואינה בעלת הפריטים עצמם לכן מוסכם ומותנה בזאת כי בכל מקרה, לא תהיה אחריות החברה כלפי הרוכשים אלא עד העברת הכספים לידי המוכרים- בעלים ולכן, באם הועבר כבר התשלום שהתקבל מהרוכש ליד הבעלים, אזי אף אם תלונתו או טענתו של הרוכש תהיה מוצלחת, אנו נעשה כל מאמץ והשתדלות להשיב את כספו של הבעלים. אך לא תהיה כל התחיבות מצידנו לכך, וכן לא ננהל הליכים משפטיים לשם החזרת כספים לרוכשים לאחר שהועברו לבעלים. אולם נסכים למתן האישורים המתאימים מצידנו לרוכש כדי שיוכל לנהל הליכים משפטיים נגד הבעלים.
5 . עם קבלת "מספר רכישה" מאיתנו באופן אישי או טלפוני, מסכים ומתחייב הרוכש לא לתבוע באופן אישי או בתביעה משפטית בכל מקרה של נזק או טעות בתיאורי הפריטים את החברה. כל טענה או תביעה לאחר העברת הכספים לבעלים הנה אך ורק כלפי הבעלים.
מחירים והערכות:
ההשתתפות במכירה מתבצעת באחת מהאפשריות הבאות: א. ע"י הופעת הרוכש\ת בעצמו באולם ב. בא כוחו ג. ע"י הצעות טלפוניות או בכתב, המייפות את כוחה של הנהלת החברה לרכוש עבור המזמינים פריטים שונים ד. דרך האינטרנט.
6 . משתתף המופיע כבא כוחו של אדם אחר, מחייב את עצמו ואת שולחו באותה מידה, ויחויב לעמוד בעצמו בתשלומי רכישותיו עבור משלחו ואנו נראה בו כ"רוכש" לכל דבר, ונוכל לפנות אליו או אל שולחו כדי לממן את הרכישה, לפי ראות עינינו.
7 . באם נקבל הזמנה טלפונית או בכתב לפריט מסוים, נשתדל לפעול למען האינטרס של המזמין כאילו היה הוא בעצמו באולם. אולם, אין התחיבות מצידנו להשיג עבורו את הפריט.
8 . אין התחיבות לקבל כל הצעה שהיא לרבות הגבוהה ביותר וזאת אף אם הרוכש או מיופה כוחו נמצא באולם ומשתתף אישית במכירה.
9 . המכירה עצמה מנוהלת בהכרזת דולרים של ארה"ב. אולם התשלום בפועל מתקבל בשקלים לפי חישוב הדולר בשער אשר יוכרז עליו בפתיחת המכירה או ביום התשלום (הגבוה מבינהם), או בדולרים של ארה"ב.
10 . א. על כל תשלומי הרוכשים עד $500,000 לפריט מתווספים 24% עמלה. מעל $501,000 לפריט מתווספים 20%. על כל התשלומים יש תוספת מע"מ על העמלה. תוספות אלו הינם חלק בלתי נפרד מהצעת המחיר המתקבל ע"י מנהל המכירה בשעת המכירה וכל ההתחייבות והמשתמע מהן חלות גם על האחוזים.
ב. תושב חו"ל יהא זכאי לפטור מן המע"מ רק במידה והפריט שרכש ישלח לחו"ל ע"י החברה ללא אחריותה ובכפוף להוצאת רשימון יצוא משרותי המכס. הרוכש ישא בכל העלויות הנילוות.
11 . א. צ'יקים בנקאיים או צ'יקים אישיים מתקבלים בהסתייגות עד לביצוע התשלום בפועל ע"י הבנק.
ב. תשלום במזומן, בצ'קים או בהעברה בנקאית מהארץ הם ללא עמלה. תשלום בצ'קים )מחו"ל( או כרטיסי אשראי )מהארץ( יחויבו בתוספת של 1.5% .
העברה בנקאית מחוץ לארץ תחויב בתוספת של 1.5% מהסכום, מינימום 30$ . תשלום בכרטיסי אשראי מחו"ל יחויב בעמלה של 3% . כל החיובים הנ"ל אינם תלויים בתאריך הגביה וכפופים להיתר עיסקה.
2 1 . ליד כל פריט נמצאת הערכת המומחים שלנו. נא להתייחס אל ההערכה רק כאל הצעה בלבד, אין כל הבטחה שהפריטים לא ימכרו מתחת למחיר הנמוך המופיע בהערכה ואין כל בטחון שהמחיר לא יעלה ואפילו בהרבה על המחיר הגבוה. סעיף זה אינו גורע מהגנתנו העקבית על מחיר המינימום של בעל הפריט, הגנה זו מתבצעת על ידינו בדרכים מקובלות והנראות לנו. לצורך זה נרשם גם מחיר הפתיחה ליד הערכה.
פעמים ואנו מקבלים פריטים אשר הבעלים קבעו להם מחיר פתיחה נמוך ביותר, אנו מצידנו קובעים את ההערכה מבחינה מקצועית, לכן אנו רושמים את מחיר הפתיחה, המבוקש ע"י הבעלים אך רושמים גם את ההערכה שלנו, שהיא לפעמים גבוהה בהרבה ממחיר הפתיחה.
13 . הרוכש (לרבות אדם שרכש את הפריטים שלו שהוא העמיד למכירה) או בא כוחו יוציא את הפריט שנרכש בהקדם האפשרי. אנו מבקשים להופיע תוך 7 ימים, לשלם ולהוציא את הפריטים ומכל מקום בשום אופן לא לאחר יותר מ- 14 יום. כעבור 14 יום החברה תשמור לעצמה את הזכות לגבות 5$ לפריט ליום, דמי שמירה ואחסון ו/או לבטל את המקח בצורה חד צדדית, בלי לוותר על זכות התביעה של העמלות.
14 . משלוח הפריטים אל בית הרוכש, מתבצע על אחריותו הבלעדית, ובדרך שתיראה לנו. כל הוצאות משלוח וכו' על חשבון הרוכש.
15 . הרוכש ישלם על רכישותיו לפני הוצאת הפריטים ממשרדי החברה.
16 . לידיעת הבעלים: אין אנו אחראים לביצוע בפועל של התשלומים אשר התחייבו הרוכשים לשלם בשעת המכירה. כל התחיבות של הרוכשים אשר לא תבוצע בפועל, ניתן את כל הגיבוי לבעל הפריט ]לשעבר[ לגבות את התשלומים המגיעים לו. אך לא ננהל בפועל הליכים משפטיים כנגד רוכשים,
אלא נשתדל בכל הדרכים הנראות לנו כגון עיקול כספים של רוכשים באם נמצאים אצלנו, או חפצים שלהם וכדומה, אך איננו מתחייבים לעקל כספים וכדומה.
17 . למרות כל האמור מסכימים הרוכשים והמוכרים לראות בנו כצד משפטי לכל דבר במקרה ונעמוד על זכותנו הניתנת לנו בזה, לנהל הליכים משפטיים ולנקוט בכל דרך מקובלת אחרת כנגד צד שאינו עומד באיזהו שהיא מהתחייבויותיו.
18 . אנו משאירים לעצמנו את הזכות להודיע בע"פ או בכתב, עד שעות המכירה, על שינויים בסעיפים דלעיל או הוספת שונות באם יהיו כאלו.
19 . בכל מקרה של שינוי, תוספת או השמטה בתרגום לאנגלית, הנוסח העברי קובע.
