זוג תפילין, מעשה ידי גדול הסופרים, הגאון הקדוש רבי נתנאל סופר [תפילינסקי], שענקי הדורות כמו ה'חפץ חיים', בעל ה'לשם' והמנחת אלעזר ממונקאטש, 'עמדו בתור' בכדי לזכות לתפילין מעשה ידיו. לפנינו זוג מושלם – של יד ושל ראש, בתים ופרשיות, ואפילו קופסאות התפילין (שיידעלאך), שנעשו כולם בידיו הקדושות של רבי נתנאל.
כידוע, הרה"ק רבי נתנאל סופר הכין במשך ימי חייו הקצרים כ-30 זוגות תפילין בלבד, שנכתבו בעיקר עבור גדולי הדור, שעוד בחייו של רבי נתנאל ידעו להעריך את גודל יקרת וקדושת התפילין מעשה ידיו. בין בעליהן המפורסמים של התפילין של רבי נתנאל נמנים: ה'חפץ חיים'; בעל ה'לשם שבו ואחלמה'; המהרי"ל דיסקין; רבי אריה לוין, שקנה זוג אחד עבורו וזוג אחד עבור הסבא מסלבודקה; הראי"ה קוק; רבי שמואל סאלנט; רבי חיים ברלין ועוד. (לאור זאת מסתבר ביותר שהתפילין שלפנינו היו שייכות לאחד מגדולי הדור). רבים מהזוגות אבדו בצוק העיתים, והבודדים שנותרו לפליטה הפכו ליקרי המציאות עד מאוד. לפנינו זוג נדיר ביותר, אחד הבודדים ששרדו מתוך אותם שלושים זוגות. התפילין נבדקו במכון סת"ם מוסמך וידוע ולמרות שעברו קרוב למאה שנה מהכתיבה הן נמצאו מהודרות. מצורף אישור המכון על זיהוין הוודאי של התפילין כ"תפילין של רבי נתנאל" ועל כשרותן המהודרת, כולל תצלום הפרשיות.
הסיבה לכך שגם לאחר שנים רבות כל כך התפילין נשארו מהודרות ויפות, היא מפני שרבי נתנאל ידע את סוד התרכובות הכימיות של הסממנים השונים וידע ליצור דיו מיוחד במינו. דיו זה לא רק שהיה בתכלית הכשרות אלא שהיה גם יפה ומהודר. הוא הבריק בברק מיוחד ומרהיב עין שנדבק היטב אל הקלף פרשיות שנכתבו על ידו לפני קרוב למאה שנה נשמרות ונראות כאילו נכתבו תמול-שלשום אף תג או קוצו של יו"ד לא התפרק ולא נפגם מיושן. היה זה פטנט של רבי נתנאל שאינו ידוע עד היום. מסורת הייתה בירושלים שאת התפילין שלו אין צורך לבדוק לעולם! כך העיד הוא עצמו, שהאותיות לא תיפגמנה והתפילין לא תפסלנה אלא אם כן יקרה עמהן משהו בלתי צפוי. אותם שהתעקשו בכל זאת לבדוק את תפיליהן (כמו התפילין שלפנינו) העידו כי נראו כאילו יצאו עתה מתחת ידי היוצר.
משסיים רבי נתנאל את מלאכת הכתיבה, החל להכין את ה'בתים' לתפילין וגם בהם היו לו שיטות נסתרות בעיבוד עורות הבהמה עד לריבוע המושלם בשיא ההידור, ללא כל מכונות. עד היום מהווים שיטותיו המיוחדות בגדר תעלומה, כיצד ניתן להגיע לתוצאות מסוג זה ללא מיכון וטכנולוגיה, בבחינת 'סוד ה' ליריאיו'. את התפילין המוכנות הכניס רבי נתנאל לקופסאות קרטון (שיידעלאך) שאף הן היו מעשי ידיו, בתוך קופסת התפילה של ראש הניח מכתב מודפס בו כתב: "לכבוד הסופר אשר יגיה התפילין אחרי אשר החריצין של הד' בתים אלו מגיעים עד התפר ממש יוכל להעביר את חוט התפירה בין בית לבית לצאת ידי דעת הרמב"ם התוספות רא"ש והסמ"ג ולדעת הנימוקי יוסף והמרדכי היא הלכה למשה מסיני ולא יתקלקל הריבוע על ידי זה מאומה ויזכור כבודו שיהיה החוט ארוך לערך זרת יותר ממידתו ויעבירהו בנקל וד"ל אלו דברי נתנאל הסופר יליד ירושלים ת"ו".
לא רק ביופי ובהדר ובעמידות לעולמי-עד, התאפיינו ה"תפילין של רבי נתנאל". אלא גם בשיא ההידור ההלכתי. מסופר כי מרן החפץ חיים אמר על רבי נתנאל כי הוא כיוון לפי כל הדעות וכי אין חומרה או הידור שלא מצאו את ביטויים בתפילין שייצר. בהקשר לכך שח הגאון רבי דוד בהר"ן בסגנון אחר: כאשר ערך החפץ חיים את ספרו 'משנת סופרים', הוא עמד בחילופי מכתבים עם רבי נתנאל וברר אצלו את פרטי הדינים והמנהגים הידועים לו. גם הכתיבה בפועל של רבי נתנאל הייתה בקדושה ובטהרה שהחלה בטבילה במקווה טהרה, לאחר מכן הסתגר בחדרו והתרכז בעבודתו כשהוא עטור בתפילין לבל ינתקוהו מקו מחשבתו ומכוונותיו. כך כשהוא פרוש מהוויות העולם הזה וכשהוא מתבודד בד' אמותיו היה ישוב בחדר עבודתו שבשכונת 'כרם' משך שעות ארוכות. על שלחן הכתיבה העמיד לוח ועליו נוסח התפילה שאותה היה נושא מדי בוקר עם תחילת עבודתו "יהי רצון שתשרה שכינתך במעשה ידי ותצליחני בכתבי זאת שאני כותב תפילין הללו לשם קדושת מצוות תפילין".
היו רבים מגדולי הדור שחפצו אך לא הצליחו לרכוש את התפילין של רבי נתנאל, המפורסם שבהם הוא בעל המנחת אלעזר ממונקאטש הכותב אודות נסיונותיו שלא צלחו: "בירושלים עיה"ק תובב"א יש אומן מופלא כזה וראיתי מלאכתו הנפלאה, ועוד בימי כ"ק אאמו"ר רבן של ישראל זי"ע בקשנוהו על ידי צירים לעשות בעדנו בתים כאלה שהם יוצאים ידי שניהם בזה ועוד מעלות רבות מלבד היופי שלהם, אך הוא עשה מלאכתו לאט לאט, להבאים אליו מקודם כסדרן, ולא אלמן ישראל המדקדקים במצוות, ועל ידי זה לא יוכל לעשות בעדנו…".
רבי נתנאל תפילינסקי, שנקרא גם רבי נתנאל סופר [תרכ"ו-תרע"ח], היה מקובל וצדיק ירושלמי, וסופר סת"ם. הוא התפרסם עקב עיסוקו העיקרי בייצור וכתיבת תפילין ובזכות השיטות המיוחדות שהמציא בתהליך ייצורן וכתיבתן. נפטר בגיל 52, בכ"ז באדר תרע"ח. הוא חיבר את "קונטרס הצוואה", ממנו ניתן להווכח בגדולתו הרוחנית הרבה. רבי נתנאל עסק בעשיית בתי תפילין ובכתיבת פרשיותיהן. הוא פיתח שיטות חדשניות בעיבוד הבתים, הקלף, הדיו, ואפילו הקופסאות המגינות על התפילין. בשונה מרוב עושי התפילין, שאינם מייצרים בעצמם את הקלף שעליו נכתבים התפילין, אינם מייצרים בעצמם את הדיו, אינם כותבים את התפילין במו ידיהם, ובוודאי שאינם מכינים את קופסאות התפילין. רבי נתנאל היה יוצר את התפילין מתחילתן ועד סופן בעצמו. כולל קופסאות התפילין! כמעשה דרבי חייא שהיה בעצמו זורע פשתן, ממנו קולע רשתות ובעזרתן צד צבאים, ואת עורותיהם מעבד לספרי תורה, רבי חייא לא הסתפק ברכישת קלף מוכן אלא עשה את התהליך כולו בעצמו, מאחר שבשביל שלמות צריך שהתהליך כולו יתנהל בקדושה ובטהרה. כך גם רבי נתנאל לא סמך על איש שיעשה את העיבוד כראוי, ובעיקר שיכוון את הכוונות הנדרשות, הגלויות והנסתרות. הדיו שייצר ר' נתנאל היה סוד מקצועי, שעד היום לא פוענח. דיו זה נשאר מבריק וברור גם עשרות רבות של שנים לאחר כתיבתו. (ראה: יעקב גליס, מגדול ירושלים עמ' קצ-רד; יתד נאמן, מוסף שבת קודש, פרשת ויקרא, כ"ט אדר תשע"ח).
תפילין של יד: ריבוע הבית 30X30 מ"מ . ריבוע התיתורא 49X49 מ"מ בקירוב. גודל התיתורא כולל מעברתא 50X 66 מ"מ בקירוב. גובה 40.5 מ"מ.
תפילין של ראש: ריבוע הבית 30X30 מ"מ בקירוב. ריבוע התיתורא 498X49מ"מ בקירוב. גודל התיתורא כולל מעברתא 66X50מ"מ בקירוב. גובה 43 מ"מ.
בלאי ושפשופים בקופסאות הקרטון. נתונים בנרתיק קטיפה חדש. בתוך קופסת התפילין של ראש הדביק רבי נתנאל דף מודפס ובו הסבר על אופן הכנת התפילין, ורשימת ההידורים.
התפילין מהודרות ובמצב טוב מאוד. מצורף אישור מכון סת"ם מוסמך וידוע, על ההידור הכשרותי של התפילין ועל זיהוין הוודאי ככתב-יד קדשו של רבי נתנאל סופר. קוד האישור: ABLT 48 – 09041. התפילין תפורות וסגורות, ופרשיות התפילין לא נבדקו על ידינו; מצורפים תצלומי הפרשיות מטעם המכון והרוכש זכאי לבדוק את הפרשיות טרם הוצאתן מבית המכירות.
כריכת כסף (חתום) מפוארת מהמאה ה 18, עם עיטורים, ועם אבזמים. עם חריטת שם בעלים: אברהם בכ"ר יעקב מונטלה, ועם כיתוב פרט שנה. מצב טוב מאוד.
סדר תפלות מכל השנה כמנהג אשכנז ופולין, עם פרקים, פרשיות, שיר היחוד, זמירות וספירת עומר, ועוד הוספות. אמשטרדם, בדפוס פרופס, תקכ"ו [1766]. מיניאטורה.
סדור כמנהג אשכנז עם הוספת דבר חדש, דינים איך יתנהג האדם בתפלתו עם המצות התלוים בה כגון ציצית, תפילין וכיוצא באלו.
סידור לא מצוי. בספריה הלאומית היה עותק חסר, עד שהובא עותק שלם מספרית ולמדונה.
רמח דף. 7.8 ס"מ. פגם בדף השער. כתמי זמן.
מגלת אסתר גדולה 'המלך' אומנותית, עם איורים מרהיבים של סצינות מהמגילה לאור דברי חז"ל. המגילה כשרה למהדרין.
האיורים מודפסים ברזולוציה גבוהה ואיכותית. כתב ספרדי מהודר ע"י סופר ירא שמים. דיו על קלף.
לפנינו עבודת אומנות מדויקת ונדירה, המשלבת טכניקת הדפסה מיוחדת, עם כתיבת סת"ם אמנותית ומדויקת, לעיתים זעירה, היוצרים יחד מגילת אסתר בעלת יופי מוזיאלי נדיר.
קלף קטיפתי איכותי במיוחד, עבודת יד. גובה 50 ס"מ. 6 יריעות.
נרתיק נאה. חדש.
סדר ספירת העומר, נכתב ועוטר ביד אמן, בתחתית הלוח כיתוב "נעשה לביה"מד קאנטארעס פה יאס שנת תרנ"ג." חתומים "כ"י אלטר בעל מגי' מפה, אלטר חזן ובעל מגיה".
כולל "לשם ייחוד". כל ספירה מצויה בעיגול נפרד כולל אזכור אותו יום בספירות קבליות (חסד שבחסד וכו')
כוכבים זהובים משובצים בין העיגולים.
60X90 ס"מ. נתון במסגרת.
מצב בינוני. כתמים ופגמים מחומציות הדיו.
"טייצילע גיב געלד" [-כבודו, תן כסף!]
מקבץ [4] מכתבים היסטוריים-דתיים נדירים ביופיים, אודות תשמישי הקדושה של השר משה מונטיפיורי. המכתבים כתובים בכתיבה קליגרפית יפהפייה, המשלבת כתיבת סת"ם, כתב רש"י וכתיבה מרובעת, לעתים זעירה, מעשה ידי הסופר רבי הירש וולאזינער ובנו – מגדולי סופרי הסת"ם במאה ה-19 והסופרים הפרטיים של סיר משה מונטיפיורי. ווילנא, תרי"א-תרמ"ה [1851-1885].
אחד מסופרי הסת"ם החשובים ביותר באירופה במאה ה-19, היה רבי צבי הירש בונימאוויץ "ר' הירש וולאזינער", (בנו של רבי אהרן בונימאוויץ שהיה תלמידו המובהק של חיים מוואלז'ין, ומראשי הדיינים בבית הדין של רבי חיים מוואלוז'ין). רבי הירש וולאזינער התייחד הן בכתיבתו הנאה שלא היה שני לה (כפי שניתן לראות במכתביו שלפנינו) והן במידת יראת השמים שלו. לכן אין כל פלא שדווקא בו בחר סיר משה מונטיפיורי – שהיה מעשירי העולם אך יחד עם זאת היה ידוע באדיקותו הרבה – שיכתוב עבורו את ספרי התורה שלו ואת התפילין. לאחר פטירתו של רבי הירש וולאזינער, המשיך מונטיפיורי את המסורת ומינה לסופר הסת"ם האישי שלו את רבי אליהו, בנו של רבי הירש וואלוז'ינר, שלא נפל מאביו ביופי כתיבתו (כפי שניתן לראות במכתבו שלפנינו).
בספרי קורות התקופה, מוזכר רבי הירש וולאזינער כמקורבו של מונטיפיורי ושרבים היו פונים אליו בבקשות שיכתוב עבורם מכתבים אל השר משה מונטיפיורי. בספר זכרון יעקב (פרנקפורט תרפ"ד, עמ' 188) מסופר אודותיו:
"בווילנא היה אז הסופר המצוין הוואלאזיני הרב החה"ש ר' צבי הירש בונימאוויץ ז"ל. שהיה סופר מהיר ונעלה בשפ"ק וכן בכתב ידו הנפלא, ובנו הסופר החרוץ הר' אלי' בונימאוויץ נהיה אח"כ לסופר תמידי להשר הזה [-מונטיפיורי], לכתוב בעדו ספרי תורה ונביאים. לכן כל מר נפש וקשי יום היו מקדימים לפתחו של הסופר ר' צבי בונימאוויץ, לחלות פניו שיסדר בעדם מכתבי מליצה יפים בתוכנם וצורתם למוסרם להשר. לבאר לו פרשת יחוסו, גודל צערו ולחצו כו' וההצלה הרבה שיעשה להם בנדבת חסדו ועשרו. ומאות אנשים כאלה נהרו אל הסופר הזה שיסדר להם מכתבי בקשות, עד אשר התחכם הסופר הזה להשיב לדורשיו למה לכם להלאות את השר הזה במכתבי מליצה ארוכים? כתבו בקצרה: 'טייצילע גיב געלד'! [-כבודו, תן כסף!] ומזה נשאר הפתגם הרגיל בכמו אלה 'טייצילע גיב געלד' ".
סיפור זה מובא בנוסחאות שונות בספרים נוספים מהתקופה ומסתבר שהמשפט "טייצילע גיב געלד" כולל הסיפור כיצד הוא נוצר, הפך למטבע לשון מפורסם באותם הימים. (אמנם, במכתביו שלפנינו מאריך רבי הירש וואלאזינער במליצות רבות ובתחנונים ואינו מסתפק כלל ב'טייצילע גיב געלד' אותו הציע על פי האגדה למבקשי המכתבים…)
פירוט המכתבים:
* מכתב מרבי הירש וולאזינער אל סיר משה מונטיפיורי ורעייתו יהודית, בו הוא מודיע על התחלת כתיבת ספר התורה השישי (!) שהוא כותב עבורם, ועל כל שהוא כבר זוכה לכתוב עבורם כעשר שנים. וולוז'ין, תרי"א [1851].
* מכתב נוסף מרבי הירש וולאזינער, ארבע שנים מאוחר יותר. במכתבו הוא מודה לשר על כך שהוא זוכה לכתוב עבורו ספרי תורה כשלוש עשרה שנים. ווילנא תרט"ו [1855].
* מכתב מרבי אליהו בונימאוויץ, בנו של רבי צבי הירש וואלוז'ינר וממלא מקום אביו כסופרו האישי של מונטיפיורי. במכתבו הוא מודיע על סיום כתיבת ספר התורה הראשון עבור השר וכן תפילין מהודרות במיוחד. ווילנא, תרמ"א [1881].
* המכתב הרביעי נכתב אף הוא בכתיבת סופר מומחה, והוא נשלח מאת 'המגיד הזקן דווילנא' הגאון הצדיק רבי שלמה זלמן זאב וואלף אב"ד דרעטשין בעל ה'מוסר ודעת'. במכתבו מְחַלֶּה המגיד דווילנא את פני השר מונטיפיורי, מכיוון שהוא הולך ערירי בלא בנים, עז חפצו לעלות לעת זקנתו לארץ הקודש. ווילנא, תרי"ט [1859].
סיר משה מוניטיפיורי הכניס במשך שנות חייו כמה ספרי תורה שנכתבו במיוחד עבורו. ספר התורה הראשון (כנראה) שהכניס מונטיפיורי, היה בערב יום הכיפורים של שנת תקע"ב, כשבעצם כתב ידו הוא כתב את הפסוק האחרון שהיה עבורו רב משמעות: “ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל”.
הגאון הצדיק רבי שלמה זלמן זאב וואלף 'המגיד הזקן דווילנא' [תקמ"ט-תרכ"ז], " מגיד משרים ומו"ץ דק"ק ווילנא, מגדולי הרבנים בדורנו [בדורם]. תחלת דבר שירותו בקדש היתה בק"ק דערעטשין וכאשר זקן אביו הרב שהיה מ"מ בווילנא קראו אביו לעמוד על ימינו ולדרוש במקומו בבית הכנסת הגדול ואחרי מותו קבלוהו למו"ץ ולמ"מ תחת אביו בשנת תקס"ג, ומאז עמדו על משמרתו ונשמע קולו בבואו אל הקדש. דבקה נפש בני עירו בו לאהבה כי השכיל לקחת לב שומעיו באמרי נעם של תוכחת מוסד השכל. לא הלך בגדולות לאסוף תלי תלים של מאמרים תמוהים ולפרשם בדרכים זרים ותמוהים, כי אם דברים פשוטים מובנים לכלל השומעים. דבר דברים נכנסים אל הלב, דרושים לחפציהם. ושעל כן היה ראש וראשון לכל דבר שבקדושה בקהלתו כל ימיו ונפטר בווילנא ביום הכפורים תרכ"ז. בחייו הוציא לאור ס' עבודה תמה, סדר המעמדות לתועלת חברת המעמדות אשר יסד בווילנא והניח אחריו כתבים הרבה בחדושי הלכות והגהות על הטורים ובדרוש ומהם לא נדפס כי אס ס' מוסר ודעת – דרושים ובאורים על הלכות דעות והלכות תשובה להרמב"ם. אביו רבי יחזקאל פייביש – המגיד מדראצין מווילנא, היה מרואי פני הגר"א וחיבר את הספר הידוע 'תולדות אדם' על רבי זעלמאלע מוולוז'ין" (כנסת ישראל, ורשה תרמ"ז – תר"נ, עמ 306).
[4] מכתבים גדולים ונאים, כתיבה קליגרפית יפהפייה, גדלים שונים. בגב המכתבים רישומים מופיעים בלועזית.
מצב כללי טוב-טוב מאוד. סימני קיפול. נקבי תיוק. מעט כתמי זמן.
תגלית היסטורית, פרסום ראשון: אוסף נדיר של [3] טלגרמות שנשלחו משנחאי לעולם החופשי ועוסקות בהצלת בני הישיבות בשנחאי בשנות השואה. שנחאי-שטוקהולם, [ראשית שנות ה'ת"ש] 1943-1944.
בטלגרמות ההיסטוריות מוזכרים גדולי העולם, חסידים כליטאים, שההשגחה העליונה הובילה אותם לשנחאי ובשנים שאחרי השואה קוממו במו ידיהם את עולם התורה והחסידות. ביניהם: הגר"ח שמואלביץ', הגר"ש וולבה, האדמו"ר מאמשינוב ועוד.
* טלגרמה מספר 1:
בקשה מיוחדת עבור '12 רבנים' הלומדים בשנחאי: (בתרגום חופשי) "נא לשלוח סכום מיוחד עבור 12 תלמידים: יששכר, קלעצקי, ראובן, [אדמו"ר] מאמשינוב, ניימן [אחים ניימן שלמדו ביח"ל], [ר' מרדכי מנחם] שוואב, [רק לייב] מאלין, קאזאק, עוד שלושה. כל השאר יקבלו סכום רגיל. להוציא מחב"ד". החותם הוא: "מאיר מן" [לא הצלחנו לזהותו].
ראוי לשים לב למילים המופיעות בסיום המברק "להוציא מחב"ד", האם הן רומזות להפליית תלמידי ישיבת חב"ד? טענה שאנשי חב"ד התלוננו בשעתו על קיפוח מטעם ועד ההצלה, והוכחשה בנחרצות. ייתכן שבמברק שלפנינו נמצאה אסמכתא לכך!
==============
* טלגרמה מספר 2:
מאת הגאון רבי חיים שמואלביץ. מברק מתאריך יוני 43', בו מודיע הגר"ח שמואלביץ שכל תלמידי הישיבות לומדים תורה בשקידה עצומה ובהתלהבות. רבי חיים, שבאופן רשמי טיפל בעניינים הכספיים של כל הישיבות בשנחאי, פונה ליהודי ארגנטינה שעזרו רבות בתרומות עבור וועד הצלה, ומעדכן אותם על הנעשה בשנחאי. וז"ל:
"כל הישיבות, גם עכשיו [היינו בתקופה שהמצב הביטחוני החמיר] לומדים בשקידה ובהתלהבות. ואנחנו צריכים באופן דחוף עזרה כספית עבור: ישיבות: קמניץ, טעלז, ועוד יותר נחוץ עבור ישיבות: חב"ד, בית-יוסף [נאווארדוק]; כולל קובנה; ישיבת ראדין ו'בית יעקב' ".
ראוי לשים לב לנקיות העצומה והמפורסמת של הגר"ח שמואלביץ, המבקש תמיכה עבור כל הישיבות בשנחאי – חב"ד, קמניץ, טלז, כולם. אבל עבור ישיבתו שלו – ישיבת מיר, שבוודאי סבלה לא פחות מהישיבות האחרות, הוא אינו מבקש מאומה!
==============
* טלגרמה מספר 3:
מאת הגאון רבי שלמה וולבה. מברק מחודש נובמבר 44', בו פונה הגר"ש וולבה שהיה אז ראש וועד הצלה בסניף סטוקהולם (בירת שוודיה), אל הקהילה היהודית במונטבידאו (בירת אורוגואי) ומזעיק עזרה כספית עבור כמה יחידים: הטלגרמה מיועדת לרבנים מילבסקי וגרוזובסקי. הכוונה לרבי אהרן מילבסקי רבה של בית הכנסת 'ועד העיר' ואשר הוסמך ע"י שני גדולי הדור – רבי חיים עוזר והרב א"י הכהן קוק, ופעל רבות למען חיזוק הדת בעיר.
בטלגרמה מפרט הרב וולבה: "אשתו של [הרב שמואל דוד] וורשבצ'יק [לימים 'ראש ישיבה' בישיבת רבנו יעקב יוסף] חולה מסוכנת. אחד בשם ראשלברעק חולה זה כבר זמן רב. נא ליצור קשר עם [הרב אהרן] קולטר. ונא להשיבני דבר בכל מקרה. ומוסר ד"ש מאחד בשם Pantol".
[3] מברקים, גדלים שונים.
מצב כללי טוב-טוב מאוד.
הרקע למכתבים, מאת ההיסטוריון הרב יחיאל גולדהבר, חבר מערכת קטלוג היודאיקה 'ווינרס':
ב-23 באוגוסט 1939 חתמו ריבנטרופ ומולוטוב, שרי החוץ של גרמניה ובריה"מ, על הסכם אי-התקפה ביניהן ועל תיחום אזורי האינטרסים שלהן באירופה המזרחית. כעבור שבועיים מהחתימה פלשו הגרמנים לפולין, ממערב; והרוסים לפולין, ממזרח. בהסכם נקבע ש'ליטא' תהיה בתחום ההשפעה הסובייטי, ואכן באמצע קיץ 1940, סופחה כל ווילנא לסובייטים. עם כיבוש פולין החלה בריחה המונית של יהודייה לליטא, עשרות אלפי פליטים השתקמו בליטא; בתוכם היו כמה אלפי מבני הישיבות, כהוראת רבי חיים עוזר שכל ישיבות ליטא יגיעו לווילנא, בה שרר אז שלטון זמני של ממשלת ליטא.
כעבור זמן מה הבהירו השלטון הסובייטי שעל הפליטים [ולא אזרחי ליטא] לחפש מקום מקלט חלופי. ורבים מהם, ובהם רוב תלמידי הישיבה ובני משפחותיהם הצליחו להגיע, בראשית 1941 ליפן, וביקשו להתיישב בשנחאי. שהייתה תחת שליטה עצמאית.
ואכן לאחר השתדלות רבה עם אנשי הקונסוליה ההולנדי והיפני, הצליחו בחורי הישיבה לעזוב את ליטא בדרכם ליפן. מחודש ינואר 1941 יצאו כמה קבוצות של לומדי ישיבה מווילנא לעיר הנמל היפנית 'קובה', שם התאספו מאות פליטים. גם בגלותם החדשה המשיכו הבחורים עם לימודם, בסיוע הג'וינט ו'וועד ההצלה' בשווייץ ובאמצעות מוסדות יהודיים בארגנטינה. לקראת הקיץ, כשבעה חודשים אחרי שהגיעו לקובה, התברר לשלטונות היפניים שאין לאותם אנשים חסרי-בית שום מקום להגר אליו. מאמצי ההגירה פסקו לגמרי, נוכח השערים הנעולים של ארצות החופש. באותו זמן כבר היו ההכנות להתקפה על 'פרל-הרבור' בעיצומן, והחשדנות כלפי ה'לבנים' הגיעה לשיאה; ובפרט כלפי פליטים יהודיים, המקיימים קשרים הדוקים עם אחיהם בארה"ב, וכל הכספים לקיומם מגיעים משם! הרי הם עלולים לעסוק בריגול, ולהעביר לארה"ב מידע חיוני על המתרחש ביפן! ואכן אחרי זמן מה העבירו היפנים את התלמידים יחד עם פליטים יהודים נוספים מקובה ל'שנחאי' שהייתה אז בשליטתם.
מעמדה של שנחאי
באמצע המאה ה-19 החתימו מעצמות העולם את ממשלת סין על הסדר מעמד מיוחד להשאיר ולהקצות שטחים מיוחדים למעצמות זרות. בעקבות הסכמים אלה הייתה העיר מחולקת לשלושה רבעים: הסיני, הצרפתי והבינלאומי (The International Settlement), שנוהל ע"י המועצה העירונית של שנחאי, והיה בשלטון של אחת-עשרה מדינות, ובכללן ארה"ב, בריטניה ויפן. כבר מאמצע שנות ה-30 מליל הבדולח בגרמניה והאיינשלוס באוסטריה, פתחה יפן את שערי שנחאי בפני הפליטים, והחלו גלים של פליטים עד שנחאי הרחוקה והתיישבו ברובע הבינלאומי. כך שהייתה מקום מקלט לפליטים יהודים מאירופה. ויהודים עשירים שגרו באזור הושיטו את ידם כדי לעזרם בקליטה.
החרפת המצב עקב הכיבוש הנאצי
משנת תש"א הוחמר המצב הכלכלי של היהודים, בעקבות תגבור זרם הפליטים, שגרם להאמרת מחירי הדיור ולחשש מפני תחרות בשוק העבודה. המקומיים, הם גויים וגם היהודים, דרשו להגביל את ההגירה. עקב כך עשירי הקהילה היהודית הפסיקו את עזרתם הכלכלית. והחסר מילא הג'וינט. החרפה כלכלית נוספת הייתה בחודש כסלו באותה שנה, עם כניסתה של יפן למערכה מול ארה"ב. בתוך זמן קצר איבדו יהודים רבים, שהיו עובדים בחברות בריטיות ואמריקניות, את מקום עבודתם. הקשר אם מוסדות הרווחה בארה"ב נותק. היהודים העשירים המקומיים בשנחאי, רובם היו אזרחים בריטים, ונכלאו כאזרחי אויב. ולג'וינט היה קושי רב לשלוח כסף וחבילות לאזור. בדיוק בתקופה הקשה הזו הגיעו הבחורים לאזור [סיפור תלאותיהם סופר בבמות שונות לדוגמה: הרב א"י הרצמן, נס ההצלה, ירושלים תשל"ו, הרב יחזקאל לייטנר, מבצע הצלת התורה, ירושלים תש"ן; הרב דוד אברהם מנדלבוים, גיבורי חי"ל; הזריחה בפאתי קדם, ב"ב תשנ"ט; כת"ע אורייתא, כב (תשע"ח)].
וועד ההצלה
עם פרוץ המלחמה ייסדו גדולי הרבנים בארה"ב את 'וועד הצלה', שבהתחלת דרכו נועד להצלת בני הישיבות מהשואה באירופה. מטה ה'וועד' היה בניו יורק, אך על מנת לתעל את פעילות ה'וועד' גם לרחבי אירופה, הקימו סניפים בגרמניה, צרפת ושווייץ. מטרתו הראשונית שלו הייתה גיוס כספים על מנת לתמוך ברבנים ותלמידי הישיבות שנאלצו להימלט מפולין לווילנא. מטרתו המנית: לארגן את ההגירה ההמונית הצפויה של אותם תלמידי ישיבות אל אמריקה ולעוד מדינות חופשיות.
עם היוודע מצבם הגרוע של היהודים בשנחאי אצל יהודי ארה"ב, החלו באופן קדחתני להתרים עבורם; והחלו לספק כספים ואספקה אליהם. מי שעמד בראש המתרימים בניו יורק היה הגאון ר' אברהם קלמנוביץ.
עסקן נוסף בוועד הצלה היה ר' שלמה וואלבה הצעיר. הוא היה יליד וחניך ישיבות ברלין, אבל משנת תרצ"ד עבר לישיבת מיר ונקשרה לאסכולת הישיבה. בשנת תרצ"ח עזב את הישיבה, ועבר לסטוקהולם והחל שם בהרבצת תורה. עם פרוץ המלחמה נתמנה לנציג של וועד הצלה. בתפקיד זה השיג מהקונסול ההולנדי בשוודיה אלפי וויזות לבני הישיבה, כן העביר סכומי כסף גדולים לבני הישיבה בשנחאי. בלוט זה נחשף לראשונה תיעוד על פרשת ההשתדלות שלו, בשלחו טלגרמת-אזעקה למונטווידאו בירת אורגוואי.
תנועת 'אגודת ישראל' באמריקה ואגודת הרבנים האורתודוקסים של ארה"ב וקנדה, שלחו בקיץ תש"א בקשה לג'וינט לפעול לקליטת 1,000 פליטים מפולין, רובם בחורי ישיבה, וליישבם בשנחאי נפרד מהפליטים המצויים בה, מאחר שקיימים ביניהם הבדלים בהשקפה ובאורח-חיים. בעקבות הלחצים שהופעלו, הסכים הג'וינט לעזור להם להגר לשנחאי, והם הגיעו לשם בסוף חודש אב תש"א. כאן היו עתידים רוב הפליטים, ובניהם תלמידי הישיבות, לעשות א חמש שנים הבאות – עד לסיומה של המלחמה.
באותם ימים הייתה במקום זרימה גדולה של פליטים מאירופה, שהחלה כבר עם עליית הנאצים שמונה שנים קודם לכן. בס"ה היו במקום למעלה מ-25,000 פליטים יהודים, כאשר 20,000 מהם יוצאי גרמניה ואוסטריה, שרובם ככולם היו רחוקים מהדת.
כאמור, העברתם וכלכלתם של תלמידי הישיבות בשנחאי מומנה מכספי הג'וינט וכן מכספי 'ועד הצלה הרבני בשוויץ ובארה"ב, שהוקם באותה העת במטרה לעזור לתלמידי הישיבות ולראשיהן, שנמלטו מפולין. פעילות ועד ההצלה למען הפליטים התעצמה משהצטרפו להנהגתו רבי אברהם קלמנוביץ, נשיא ישיבת מיר ורבי אהרן קוטלר, ראש ישיבת קלצק שהגיע לחופי ארה"ב חודשים אחדים לפני זה.
מבנה הישיבה בגיטו בשנחאי (תש"ה), חתך בני הישיבות: באופן כללי היו שלוש קבוצות של תלמידי ישיבות, שהתגלגלו בדרך-לא דרך עד לשנחאי – הלא המה: ישיבת מיר שגלתה לשנחאי עם ראשיה, ראש הישיבה: רבי חיים שמואלביץ, והמשגיח ר' יחזקאל לוינשטיין. בנוסף להם, הייתה גם קבוצות חסידיות: קבוצה לא קטנה מישיבת חכמי לובלין בראשות רבי שמעון שלום קאליש הרבי מאמשינוב, וגם קבוצה של תלמידי 'תומכי תמימים' (חב"ד), שהיו תחת חסותו של הגאון רבי מאיר אשכנזי רבה של שנחאיי, וגם הם התייעצו עם הרבי מאמשינוב. כמובן שלבחורי הישיבה היה קשה מאוד לשרוד שם, קושי לא רק נפשית, בשל הריחוק, אלא גם מבחינה גשמית. הם נזקקו לעזרה גשמית לקיום יום-יומי. ברבות הימים, המצב החריף, המלחמה גרמה לבעיות כלכליות חמורות, ולא היה מי שיסייע לתרום עבורם. במספר: מדובר בכאלפיים בחורים מול 18,000 פליטים יהודים לא חרדים.
המצב החריף עוד, בכך שבחודש כסלו תש"ב כבשו היפנים את העיר שנחאי, ויהודי העיר מצאו את עצמם תחת שלטון פרו-נאצי. כמובן שגברה חששם פי כמה וכמה. בשלהי השנה הניחו הנאצים לפני ראשי העיר, תוכנית-פעולה של השמדת היהודים; להכניס אותם לתוך גיטו ושם להשמידם. בדרך נס, תוכניתם לא יצאה לפועל, אולם הוטלו עליהם גזירות קשות. המצב הלך והחמיר ורבים מהפליטים הכלליים הגיעו לסף רעב.
כעבור שנה, הוכנסו לגטו הפליטים היהודיים, ובכללם תלמידי הישיבה. הם קבלו דרכונים מסומנים בפס צהוב, אך לא נצטוו לענוד סימון שיעיד על יהדותם. פרט לקביעת תחומי מגוריהם לא הוטלו עליהם מגבלות אחרות. לאחר כניעתה ששל יפן באביב תש"ה עדיין לא הייתה אפשרות לצאת משנחאי בגלל קשיי תחבורה. קבוצות קטנות הצליחו לצאת אך רוב תלמידי הישיבות נאלצו להמשיך ולשבת במקום עד חורף תש"ז. רובם יצאו לארה"ב, וחלק עלו לא"י יחד עם ר' חיים שמואלביץ, ושיקמו את ישיבת מיר בשכנות 'בית ישראל' בירושלים.
הדרכה למבקרי התערוכה ומשתתפי המכירות הפומביות כולל תקנות ונוהל.
ווינרס מכירות פומביות בע"מ להלן החברה עורכת בזה תצוגת פריטי יודאיקה שונים, אשר התקבלו מאנשים שונים אשר הסכימו להעמיד את הפריטים החשובים לרשות הקהל להסתכלות עם אפשרות לרכישתם במכירה פומבית שתתקיים עם סיום התערוכה.
*היות ובאתר הבית של ווינרס ישנה אפשרות למתן הצעות מוקדמות ולראותן, במקרה של שוויון בהצעות מוקדמות ההצעות שניתנו באתר הבית של ווינרס גוברות על פני הצעות שנתקבלו באתרים אחרים.
1 . לנוחיות המבקרים הוצאנו לאור קטלוג זה עם הסברים מפורטים בליווי תמונות. המידע בקטלוג מבוסס על הערכת מומחי החברה אולם האחריות
הבלעדית על בדיקת הפריטים מוטלת על הרוכש. שמור על הקטלוג כעל מלווה אישי לכל ימי התערוכה והמכירה. אנו לרשותך בכל שאלה, ספק וברור.
ניהול המכירה ותנאיה:
2 . המכירה עצמה תנוהל ע"י אדם מנוסה הבקי בנוהלי המכירות פומביות. אנו מבקשים מכל המבקרים והאורחים במכירה הפומבית לצייד את עצמם
בידע המתאים. לאלו שאינם בקיאים בנושא זה אנו ממליצים לפנות אלינו בימי התערוכה או לפניה ולקבל מאיתנו את המידע הדרוש.
3 . עצם ההשתתפות במכירה הפומבית וקבלת "מספר רכישה" מאיתנו מהווה אישור והסכמה כי ידועים למקבל המספר. התקנות, הנוהל, התנאים
והנהוג בתערוכות ובמכירה פומבית שלנו ובכל בעיה וספק, באם יתעוררו, בשעת המכירה או לאחריה, עקב רכישת פריטים מסוימים, ינהג הרוכש או
הרוכשת וכן הנהלת החברה כעורכי המכירה, לפי הנהוג והמקובל אצלנו.
4 . היות והחברה אינה אלא עורכת התערוכה והמכירה ואינה בעלת הפריטים עצמם לכן מוסכם ומותנה בזאת כי בכל מקרה, לא תהיה אחריות החברה כלפי הרוכשים אלא עד העברת הכספים לידי המוכרים- בעלים ולכן, באם הועבר כבר התשלום שהתקבל מהרוכש ליד הבעלים, אזי אף אם תלונתו או טענתו של הרוכש תהיה מוצלחת, אנו נעשה כל מאמץ והשתדלות להשיב את כספו של הבעלים. אך לא תהיה כל התחיבות מצידנו לכך, וכן לא ננהל הליכים משפטיים לשם החזרת כספים לרוכשים לאחר שהועברו לבעלים. אולם נסכים למתן האישורים המתאימים מצידנו לרוכש כדי שיוכל לנהל הליכים משפטיים נגד הבעלים.
5 . עם קבלת "מספר רכישה" מאיתנו באופן אישי או טלפוני, מסכים ומתחייב הרוכש לא לתבוע באופן אישי או בתביעה משפטית בכל מקרה של נזק או טעות בתיאורי הפריטים את החברה. כל טענה או תביעה לאחר העברת הכספים לבעלים הנה אך ורק כלפי הבעלים.
מחירים והערכות:
ההשתתפות במכירה מתבצעת באחת מהאפשריות הבאות: א. ע"י הופעת הרוכש\ת בעצמו באולם ב. בא כוחו ג. ע"י הצעות טלפוניות או בכתב, המייפות את כוחה של הנהלת החברה לרכוש עבור המזמינים פריטים שונים ד. דרך האינטרנט.
6 . משתתף המופיע כבא כוחו של אדם אחר, מחייב את עצמו ואת שולחו באותה מידה, ויחויב לעמוד בעצמו בתשלומי רכישותיו עבור משלחו ואנו נראה בו כ"רוכש" לכל דבר, ונוכל לפנות אליו או אל שולחו כדי לממן את הרכישה, לפי ראות עינינו.
7 . באם נקבל הזמנה טלפונית או בכתב לפריט מסוים, נשתדל לפעול למען האינטרס של המזמין כאילו היה הוא בעצמו באולם. אולם, אין התחיבות מצידנו להשיג עבורו את הפריט.
8 . אין התחיבות לקבל כל הצעה שהיא לרבות הגבוהה ביותר וזאת אף אם הרוכש או מיופה כוחו נמצא באולם ומשתתף אישית במכירה.
9 . המכירה עצמה מנוהלת בהכרזת דולרים של ארה"ב. אולם התשלום בפועל מתקבל בשקלים לפי חישוב הדולר בשער אשר יוכרז עליו בפתיחת המכירה או ביום התשלום (הגבוה מבינהם), או בדולרים של ארה"ב.
10 . א. על כל תשלומי הרוכשים עד $500,000 לפריט מתווספים 24% עמלה. מעל $501,000 לפריט מתווספים 20%. על כל התשלומים יש תוספת מע"מ על העמלה. תוספות אלו הינם חלק בלתי נפרד מהצעת המחיר המתקבל ע"י מנהל המכירה בשעת המכירה וכל ההתחייבות והמשתמע מהן חלות גם על האחוזים.
ב. תושב חו"ל יהא זכאי לפטור מן המע"מ רק במידה והפריט שרכש ישלח לחו"ל ע"י החברה ללא אחריותה ובכפוף להוצאת רשימון יצוא משרותי המכס. הרוכש ישא בכל העלויות הנילוות.
11 . א. צ'יקים בנקאיים או צ'יקים אישיים מתקבלים בהסתייגות עד לביצוע התשלום בפועל ע"י הבנק.
ב. תשלום במזומן, בצ'קים או בהעברה בנקאית מהארץ הם ללא עמלה. תשלום בצ'קים )מחו"ל( או כרטיסי אשראי )מהארץ( יחויבו בתוספת של 1.5% .
העברה בנקאית מחוץ לארץ תחויב בתוספת של 1.5% מהסכום, מינימום 30$ . תשלום בכרטיסי אשראי מחו"ל יחויב בעמלה של 3% . כל החיובים הנ"ל אינם תלויים בתאריך הגביה וכפופים להיתר עיסקה.
2 1 . ליד כל פריט נמצאת הערכת המומחים שלנו. נא להתייחס אל ההערכה רק כאל הצעה בלבד, אין כל הבטחה שהפריטים לא ימכרו מתחת למחיר הנמוך המופיע בהערכה ואין כל בטחון שהמחיר לא יעלה ואפילו בהרבה על המחיר הגבוה. סעיף זה אינו גורע מהגנתנו העקבית על מחיר המינימום של בעל הפריט, הגנה זו מתבצעת על ידינו בדרכים מקובלות והנראות לנו. לצורך זה נרשם גם מחיר הפתיחה ליד הערכה.
פעמים ואנו מקבלים פריטים אשר הבעלים קבעו להם מחיר פתיחה נמוך ביותר, אנו מצידנו קובעים את ההערכה מבחינה מקצועית, לכן אנו רושמים את מחיר הפתיחה, המבוקש ע"י הבעלים אך רושמים גם את ההערכה שלנו, שהיא לפעמים גבוהה בהרבה ממחיר הפתיחה.
13 . הרוכש (לרבות אדם שרכש את הפריטים שלו שהוא העמיד למכירה) או בא כוחו יוציא את הפריט שנרכש בהקדם האפשרי. אנו מבקשים להופיע תוך 7 ימים, לשלם ולהוציא את הפריטים ומכל מקום בשום אופן לא לאחר יותר מ- 14 יום. כעבור 14 יום החברה תשמור לעצמה את הזכות לגבות 5$ לפריט ליום, דמי שמירה ואחסון ו/או לבטל את המקח בצורה חד צדדית, בלי לוותר על זכות התביעה של העמלות.
14 . משלוח הפריטים אל בית הרוכש, מתבצע על אחריותו הבלעדית, ובדרך שתיראה לנו. כל הוצאות משלוח וכו' על חשבון הרוכש.
15 . הרוכש ישלם על רכישותיו לפני הוצאת הפריטים ממשרדי החברה.
16 . לידיעת הבעלים: אין אנו אחראים לביצוע בפועל של התשלומים אשר התחייבו הרוכשים לשלם בשעת המכירה. כל התחיבות של הרוכשים אשר לא תבוצע בפועל, ניתן את כל הגיבוי לבעל הפריט ]לשעבר[ לגבות את התשלומים המגיעים לו. אך לא ננהל בפועל הליכים משפטיים כנגד רוכשים,
אלא נשתדל בכל הדרכים הנראות לנו כגון עיקול כספים של רוכשים באם נמצאים אצלנו, או חפצים שלהם וכדומה, אך איננו מתחייבים לעקל כספים וכדומה.
17 . למרות כל האמור מסכימים הרוכשים והמוכרים לראות בנו כצד משפטי לכל דבר במקרה ונעמוד על זכותנו הניתנת לנו בזה, לנהל הליכים משפטיים ולנקוט בכל דרך מקובלת אחרת כנגד צד שאינו עומד באיזהו שהיא מהתחייבויותיו.
18 . אנו משאירים לעצמנו את הזכות להודיע בע"פ או בכתב, עד שעות המכירה, על שינויים בסעיפים דלעיל או הוספת שונות באם יהיו כאלו.
19 . בכל מקרה של שינוי, תוספת או השמטה בתרגום לאנגלית, הנוסח העברי קובע.
