מסמך הלכתי חשוב, נאה וארוך [למעלה מ-400 מילה] – מכתב הרשאה למינוי שליחות בגט, בחתימת יד קדשם של גדולי רבני איטליה במאה הי"ח. ליוורנו, י"ג כסלו ה'תק"נ [1789].
מעשה בית דין שנעשה על ידי גדולי חכמי איטליה בדורם – שטר נדיר של "שליח עושה שליח", שליח להולכת גט שנתמנה על ידי בית הדין בוונציה, ממנה בפני בית הדין בליוורנו שליח נוסף, להוליך את הגט לאישה ולמוסרו בפני בית הדין בטורינו.
הדיינים החתומים על השטר:
הגאון והמקובל רבי יעקב נוניס-וואיס אב"ד ליוורנו על מקום החיד"א ומגדולי תלמידי החיד"א. כנראה שכל המכתב בכתי"ק.
רבו הגאון רבי דוד מלאך מחכמי ורבני ליוורנו וידידם של החיד"א וה'זרע אמת'.
הגאון רבי יעקב ב"ר משה ברוך מדייני ליוורנו ובעל הספר הנודע 'שבחי ירושלים' (ליוורנו תקמ"ה).
בשולי המכתב מופיעות חתימת ידי קדשם של דייני טורינו, המאשרים את מסירת הגט:
הגאון רבי ישעיה חזקיה שלמה מיכאל יונה אב"ד טורינו, מגדולי גאוני איטליה וידיד נפשו של החיד"א. כנראה שכל שלושת השורות של ה'קיום' הינם בכתב יד קדשו.
הגאון רבי יהושע בן ציון סגרי אב"ד קסאלי. [ראה מכתב מאיתו בקטלוג זה].
הגאון רבי אברהם מסיניגאליה מחכמי ודנייני פירנצי.
[1] דף כפול, 19.5X25.5 כל דף. נייר ירקרק משובח. כתיבה איטלקית-יהודית.
מצב טוב מאד.
……………………………… ……….
ביוגרפיה:
הגאון והמקובל רבי יעקב נוניס-וואיס [נפטר בשנת תקע"ה לערך], מגדולי דורו. אב"ד ליוורנו כממלא מקומו של החיד"א. בנו של הגאון הנודע רבי יצחק נוניס ואיס בעל 'שיח יצחק' (ליוורנו תקכ"ו). דודו אחי אמו הוא הגאון רבי ישמעאל הכהן ממודינה, המביא בספרו דברים בשמו "החכם משכיל ונבון כמה"ר יעקב נוניס ואיס נכדי [-אחייני] נר"ו…". קיבל תורה מפי רבני ודייני ליוורנו רבי חנניה מזל טוב בונדי ורבי דוד מלאך שישב עמו בצוותא בבית הדין בליוורנו ואף יצק מים זמן מה על ידי הגאון מהר"ר יצחק נוניש בילמונטי זלה"ה בעל שער המלך.
על רוב גדולתו בתורה ובחסידות ניתן ללמוד מתוך מה שכתב אודותיו בן דורו הגאון רבי דוד ב"ר רפאל מילדולה, בגליון ספר 'שם הגדולים' להחיד"א (נדפס בקובץ מקבציאל גליון כ"ה) וז"ל: "והרב הגדול בדורו מוהר"ר יעקב נוניס ואיס זצוק"ל הוא בן להרב שיח יצחק והוא תלמיד מהרב המופלא מוהר"ח בונדי ומכמה גאוני עולם, גודל חריפותו ועיונו אין די לבאר עם בקיאותו בכולהו תלמודא ספרא ספרי פוסקים ראשונים ואחרונים רב הוא, והיה מליץ גדול ושיג לו גם שי"ח במלאכת השיר ובשאר חכמות. הוא חיבר ספר דעת זקנים מראה מקום בספרים הכותבים על הרא"ם וגם יש בכתבו כמה חיבורים ופסקים אך לא נדפסו והיה ראש ישיבה בזמן האריות בעיר ליוורנו מרוב גדלו וענוותנותיה יתירה בזמן גדולי דורינו הרב אזולאי וכו' זצ"ל ואני צעיר קוננת"י קינ"ת דוד עלוהי ושם עיניכם תחזנה משרים בחכמתו".
חיבר ספר כללים וחידושים על התורה ועל התלמוד כתיבת יד והקדמות והסכמות והגהות בכמה ספרים שהדפיס בליוורנו. מחיבוריו באו בדפוס ספר 'חדות יעקב' חידושי הש"ס נדפס בסוף ספר שיח יצחק ח"ב (ליוורנו תקמ"ח) וספר 'עפר יעקב' על התורה נספח לספר דעת זקנים (ליוורנו תקמ"ג). ספרו "חדות יעקב" מוזכר בגליון הש"ס לרבי עקיבא איגר [ברכות דף ב' – למרות שאין דרכו של רבי עקיבא איגר להביא מספרי בני-דורו].
הוא הביא לדפוס את שיטה מקובצת על בבא בתרא (תקל"ד), תוספות רי"ד על תענית (תקל"ט), ופירוש בעלי התוספות עה"ת (תקמ"ג). בשלושת הספרים הללו מופיעה הסכמת ידידו החיד"א. הותיר אחריו חיבורים בכתב-יד, שני כרכים מהם נשתמרו בספריית הגרי"מ הלל שליט"א, כרך נוסף נשתמר בספריית פרופ' מאיר בניהו ז"ל ועוד כמה כרכים מפוזרים בספריות העולם (ראה: Winner'S מכירה 131 פריט 417, ספר שמחת הרגל להחיד"א עותק שנתן החיד"א במתנה לרבי יעקב נואיב ואיס; מן הגנזים חלק שישי; תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליאה, טריסטה תרי"ג, עמ' 130; אנציקלופדיה לחכמי איטליה, ירושלים תשע"ח, עמ 261; המבשר תורני ב כסלו תשע"ג).
הגאון רבי דוד מלאך מחכמי ורבני ליוורנו. גאון מובהק היה רב מופלג בחכמה ובתורה. ישב בצוותא בבית הדין בליוורנו עם חכמי דורו הגאונים רבי יעקב נוניס ואיס ורבי חנניה מזל טוב בונדי זצוק"ל. שמו נזכר וחתום בהסכמות לחכמי דורו הוא חתום ג"כ עם החיד"א בשנת תקמ"ו. בנו הוא הגאון רבי שלמה מלאך שג"כ ישב בבית הדין בליוורנו. רבי דוד התכתב עם הגאון רבי ישמעאל הכהן בע"ס "זרע אמת'. [ אנציקלופדיה לחכמי איטליה, עמ' 156].
הגאון רבי ישעיה חזקיה שלמה מיכאל יונה אב"ד טורינו, מגדולי חכמי איטליה בדורו, וידיד נפשו של החיד"א. בעת שליחותו התאכסן החיד"א בביתו, ונקשרו ביניהם קשרי חיבה וידידות.
נולד באליסאנדריא די לה פאלייא שבאיטליה, שם קיבל תורה מפי הרב הגדול בקי בנגלה ובנסתר רבי אליהו הלוי. כפי הנראה קיבל מרבו מהר"א הלוי גם בחכמת האמת.
היה מגדולי מורי ההוראה באיטליה בזמנו 'מתקיפי דארעא' כלשון רבי מנחם עזרא מאיר קסטלונובו בתשובותיו עמק המלך (דף כא, ב).
החיד"א באגרותיו הפליג בשבחו והעיד עליו שהוא "מתנהג בחסידות" ולרוב חיבתו מכנהו "חיבת עין ימין" (אגרות והסכמות החיד"א, ועקנין, עמ' נו). מכתב הערצה ממנו אל החיד"א ובו מכנה עצמו "צעיר שבצעירי צעירי תלמידיו" נדפס בקובץ מוריה שנה יח גליון רה-רו, תשרי תשנ"ב עמ' סד.
ידועה תשובתו בענין הפולמוס שהתעורר באיטליה בענין אם לומר פיוטים בליל שמיני עצרת שחל בשבת לפני מזמור שיר ליום השבת, עליה הסכימו רבו הנ"ל והגאון רבי ישמעאל הכהן אב"ד מודינא בעל 'זרע אמת', [ראה: אנצי' לחכמי איטליה עמ' 480; קובץ עץ חיים (צאנז) גליון ה' תשס"ג עמ' ג].
הגאון רבי יעקב ב"ר משה ברוך מדייני ליוורנו, נסע לראות את עיה"ק ירושלים והוציא לאור את הספר הנודע 'שבחי ירושלים' (ליוורנו תקמ"ה, ראה צילום) על פי כוונות האר"י, ובו רשמים מנסיעתו. הספר נדפס פעמים רבות כולל בז'יטאמיר.
הגאון רבי יהושע בן ציון סגרי אב"ד קסאלי [נפטר תקס"ט], שימש כדיין בוירצללי ולאחמ"כ כרבה של קסאלי שנים רבות (ראה סדר יחוסו אצל רבי חננאל ניפי, בתוך תולדות גדולי ישראל עמ' 107).
משפחת סגרי הייתה מן המשפחות הרבניות המפוארות בקהלות איטליה. ראש השושלת הג"ר חיים סגרי זלה"ה שהתנגד לגה"ק רבי יעקב חזק זלה"ה בענין הסדר של תקיעות שופר. בנו הגאון רבי אלישע היה תלמיד חכם חשוב וכיהן כרב בעיר וירצ'ילי, בנו של רבי אלישע היה הג"ר יהושע בן ציון סגרי זלה"ה, כותב המכתב שלפנינו, שהיה גם הוא רבה של וירצאלי ולאחר מכן בערך בתק"ה נבחר לרבה של קאסאלי ושימש כרבה של העיר קרוב לשבעים שנה, כפי עדותו בהקדמתו לספרו קיצור דיני טריפה, כתב היד של חכמי איטליה בעניני ברית מילה (נמצא בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בבית הספרים הלאומי במחלקת איטליה).
חשוב לציין, כי היו שני חכמים בשם זה באיטליה. הראשון היה רגיל להשתמש בשם יהושע סגרי בלבד וחיבר שירים רבים שבטעות מייחסים גם אותם לרבינו, והשני היה רבה של קסאלי, חותם המכתב שלפנינו, שנהג לחתום בשם יהושע בן ציון. (ראה אודותיו: אוצר התורה, ירושלים תשע"ה, עמ' 607; אנציקלופדיה לחכמי איטליה, ירושלים תשע"ח, עמ 130; אסופות – י, ירושלים תשנ"ז, עמ שכט; זכור לאברהם, חולון תשנ"ב, עמ' 261).
הגאון רבי אברהם מסיניגאליה, מחכמי ודנייני פירנצי במחצית השניה של המאה הי"ח. חתום עם רבני דורו על תעודות ואגרות.
