ספר בת עין על התורה, מאמרים שנאמרו מדי שבת על ידי האדמו"ר הרה"ק רבי אברהם דוב [אויערבאך] מאַבְריטש. גירסה זו של המהדורה הראשונה יצאה לאור על ידי בן אחיו של רבינו רבי דוד יוסף מחמלניק, בדפוס האחים רבי חנינא ליפא, רבי אריה ליב ורבי יהושע העשיל שפירא נכדי הרב מסלאוויטא, זיטומיר, תר"י 1850.
האדמו"ר רבי אהרן מטשרנוביל כותב בהסכמתו לספר (מהדורת זיטומיר תרכ"ט): "
כל איש ואיש אשר יקח את הספר הקדוש ההוא במחיר מלא שיזכו לראות שכר טוב בעמלם כן יאיר ה' עליהם באור פניו שיזכו… בכל מילי דמיטב אכי"ר ". וכן בהסכמת הרה"ק רבי יעקב ישראל מטשערקעס: "
וזכות הרב הקדוש בעהמ"ח הנ"ל יעמוד להם ולזרעם שיצליחו בכל אשר יפנו ברו"ח וגשמיות בבני חיי ומזוני רוויחא ".
תורותיו של בעל ה'בת עין' נכתבו על ידי שני תלמידיו, האחד רבי משולם זוסמאן מזיטומיר, אשר מכתב ידו נדפסה המהדורה שלפנינו והוא היה הכותב העיקרי של תורת האדמו"ר, כפי אשר הוא מעיד בהקדמה למהדורה שלפנינו: "ואדמו"ר הק' ז"ל זי"ע ציוה עלי לכתוב דברי קדשו… והראתי לו מה שכתבתי ומה שהיה נצרך להגיה במקצת בעצמו היה מגיה… והיה מעין בהם כמעט כל היום בעת הפנאי מתחלתן ועד סופן כמה וכ"פ". הכותב השני היה רבי ישראל מפאלטישאן שעלה עם האדמו"ר לארץ ישראל. שני התלמידים הדפיסו את מאמרי האדמו"ר, כל אחד מכתב היד שברשותו, כמובן שהנוסח שונה וזאת מכיוון שהדברים נכתבו במוצאי השבתות מתוך הזיכרון, כל אחד כסגנונו הוא. רבי משולם זוסמאן שעמד בקשרי מכתבים בעניין הדפסת הספר עם האדמו"ר שכבר שהה באותו זמן בארץ ישראל, לא ידע שאף רעו רבי ישראל עוסק בהדפסת הספר ולכן אינו מזכיר דבר מכך בהקדמתו למהדורה שלפנינו.
למרות שלמעשה רבי ישראל סיים את הדפסת הספר בירושלים כשלוש שנים קודם להדפסת מהדורה זו. אך ללא ספק המהדורה שלפנינו הינה המהדורה המושלמת והסופית וזאת מכמה סיבות: הראשונה כאמור, שהכותב רבי משולם זוסמאן מונה לכך על ידי בעל ה'בת עין', ולא בכדי אלא מכיוון שניחן בלשון עט סופר מהיר ובסגנון צח וקל עד שרעיונות שהובאו בארוכה במהדורת ירושלים וקשים להבנה, הובאו במהדורה זו בסגנון קולע אל השערה. מעלה נוספת היא שלפני שנדפסה מהדורה זו, שלח אליו בעל ה'בית עין' בעצמו את כתב היד השני, של רבי ישראל, והוא השווה בין שני כתבי היד, כפי שהוא ממשיך וכותב בהקדמה "ואח"כ בערך זמן מה שלח לי הכתבי ק' בחזרה עם הוספה אשר כתב שם הרב ר' ישראל מפאלטישן".
רבי אברהם דב מאבריטש [תק"ך-תר"א] , הידוע בכינויו ה'בת עין' על שם ספרו שלפנינו. מגדולי מאורי החסידות, תלמידם של רבי מנחם נחום מטשרנוביל, רבי זוסיא מאניפולי ורבי לוי יצחק מברדיטשוב. כיהן כרב בערים ז'יטומיר ואבריטש ובסוף ימיו בצפת. ידוע ומפורסם כי בכ"ד בטבת ה'תקצ"ז אירעה רעידת אדמה בצפת ובסביבותיה והפילה חללים רבים. ה'בת עין' היה אז בבית מדרשו והתפלל תפילת מנחה. כשהתחילו הזעזועים ציווה הרב לכל המתפללים להתאסף סביבו ולהשתטח על הארץ. חלק גדול מבית המדרש התמוטט, אבל אותו חלק שבו הצטופפו כולם נשאר עומד על תילו וגם הגג נשאר תלוי באוויר והמתפללים ניצלו בדרך נס. בשלט הניצב עד היום הזה בבית המדרש נכתב: "מה נורא המקום הזה, בית מדרש של רבי אברהם דוב האדמו"ר מאווריטש זצ"ל, שחזה את הרעש הגדול על צפת תובב"א בתקצ"ז ובזכותו הגדולה ניצל חצי ביהמ"ד מחורבן והאדמו"ר ותלמידיו שרדו בחיים". עד היום ניתן לראות כי בית המדרש מורכב משני חלקים: הישן ששרד את הרעש והחדש שנחרב ונבנה מחדש. בשנת תר"א פרצה מגפה בצפת אשר הפילה חללים רבים. הרבי מאבריטש היה בין הלוקים במגפה ולפי האגדה הבטיח כי הוא יהיה הקרבן האחרון בה. ביום י"ב בכסלו נפטר ואכן פסקה המגפה. הוא נקבר בבית הקברות העתיק בצפת במערה שבה טמונים בעל ה'ערבי נחל' ורבי אריה לייב מוואלטשיסק. בשנים האחרונות הפך המקום לתל תלפיות, לא מעט בזכות הרה"צ רבי אלימלך בידרמן אשר עורך הילולה על קברו ביום היארצייט בהשתתפות אלפים רבים מהארץ ומהעולם.
[4], 254 עמ
', 20 ס"מ. ס טפנסקי חסידות, מס' 104.
מצב טוב. כתמי זמן. כריכת עור חדשה.