תשובה הלכתית חשובה וארוכה [למעלה מ-1,000 מילים], בכתב יד קדשו ובחתימתו של האדם הגדול בענקים הגה"ק רבינו שמואל ענגיל אב"ד ראדומישלא, המשיב הגדול בדורו והמפורסם בחיבוריו בעיקר שו"ת מהר"ש ח' חלקים. לפנינו תורף התשובה – פסק הדין, ללא חלק הפלפול המקדים. ראדומישלא, תרנ"ה [1895]. נדפס בשינויים קלים בשו"ת מהר"ש, חלק א' תשובה מ"ח.
השאלה עוסקת במקרה מביש. יהודי נשא אישה רווקה כדת משה וישראל ולאחר הנישואין התברר לו שרעייתו החדשה מעוברת מגוי (מלפני הנישואין) והיא הסתירה זאת מפניו. בשונה מרוב התשובות בשו"ת מהר"ש, בתשובה שלפנינו מטעמים מובנים לא מוזכר שם הנמען, אולם לפי התואר המופיע לפני החתימה: "והנני ידידו" מדובר בשאלה שהופנתה אליו על ידי אחד הרבנים, ולא על ידי בעל המעשה.
גם שאלה זו, כמו מרבית השאלות הקשות באותו דור ענקים, התנקזה בסופו של דבר אל לשכת הגזית שבגליציה – העיר ראדומישלא מעון קדשו של המהר"ש ענגיל. בחלקה הראשון של התשובה, שאינו מופיע בכתב היד שלפנינו (אך נדפס בספר), מפלפל גאון הגאונים בראיות מכל רחבי הש"ס והפוסקים.
לפנינו תורף התשובה – פסק דינו הארוך והמנומק של המהר"ש ענגיל בנידון, בו הוא קובע מסמרות ומחלק בגאונותו המפורסמת בין גרושה מעוברת, לאלמנה מעוברת ולרווקה מעוברת (דין שונה לכל אחת). מעניין לציין את אחת הסברות הגאוניות המובאות בתשובה, בה מדמה המהר"ש ענגיל מילתא למילתא מהלכות חושן משפט (!) ששדי האם משועבדים לתינוק, וכמו שאסור לרכוש נכס המשועבד לאחר, כך חל איסור להפקיע על ידי נישואין את שיעבוד התינוק החל על שדי אמו.
למעשה משתמש המהר"ש ענגיל כדרכו בנושאים חמורים אלו, בכוח דהתירא והוא מתיר לקיים את הנישואין. אחת הסברות שמביא המהר"ש ענגיל, היא איומה של הרעיה הצעירה שלא תוכל לשאת את הבושה ותמיר את דתה. סברא זו היא בעיניו כבדת משקל והיא אחת הסיבות לקיים את הנישואין. אולם מחמת חומרת העניין, מסיים הגאון מראדומישלא את תשובתו בהסתייגות שלא כדרכו: "כ"ז הנני כותב להלכה ולא למעשה עד שיסכימו גדולי הדור כי העניין חמור מאוד" (בספר הנוסח שונה במעט אך המשמעות זהה).
שר התורה הגה"ק רבי שמואל ענגיל אב"ד ראדמישלא [תרי"ג-תרצ"ה], נודע בכינויו 'הגאון מראדומישלא'. גדול המשיבים בגליציה וכל רבני הדור וגדולי החסידות פנו אליו בשאלות הלכתיות. בשנת תרמ"א התקבל לאב"ד דוקלא, ומשנת תרמ"ז בערך כיהן כאב"ד ראדומישלא, שעל שמה נקרא לדורות. בשנת תרע"ח עבר לעיר קאשוי, שם כיהן עד לפטירתו.
בהיותו נער צעיר הביאתו אמו אל האדמו"ר בעל ה"דברי חיים" מצאנז, ומאז דבק בו והיה לתלמידו המובהק. היה מקורב מאוד גם לבניו הקדושים, האדמו"ר רבי יחזקאל הלברשטאם משיניווא והאדמו"ר רבי ברוך הלברשטאם מגורליץ, שבביתו שבעיר רודניק התגורר כשנתיים ויחד עסקו בתורה, בהלכה ובחכמת הנסתר. המהר"ש ענגיל ישב ב'דין תורה' הידוע, אודות רבנות גארליץ, (הוא היה הבורר מצד הרה"ק מגורליץ והג"ר יוסף ריינמאן אב"ד איסטריק, היה הבורר מצד הגה"צ ר' ישראל יוקל ט"ב).
כבר מגיל צעיר הייתה גאונותו לשם דבר. בהיותו בחג השבועות אצל הרב הקדוש מצאנז, ומנהגו של הדברי חיים היה לומר "קרעפל פשעטל" בסעודת היום בחג השבועות, פלפול עמוק בנבכי סוגיות החמורות שבש"ס. באותה השנה, התבטא הרב מצאנז לאחר אמירת הפלפול, "את דברי הבינו היום רק הרב מבערעגסאז [בעל קול אריה] ו'שמואל בילגורייער' [כך נקרא רבי שמואל בהיותו אברך צעיר הסמוך על שולחן חותנו], " ואחריו החרו בניו הקדושים, כהרה"ק מגארליץ שקראו 'ארון ספרים', והרה"ק מציעשנוב שאמר עליו שהוא כהנודע ביהודה בדורו!
גם עד זקנה ושיבה קראו אחריו מקודש, וכאשר מרן המהרי"ד מבעלזא כשהיה בקאשוי, הלך המהרי"ד לבקר את מהר"ש ענגיל רב העיר, אולם היה צורך לעלות מדריגות רבות בכדי להגיע עדיה, והרב הקדוש מבעלזא שזקן היה, התקשה לעלות, ונעצר לפוש בין כל מעלה ומעלה, וכשהציעו משמשיו שיקראו להרב מהר"ש למטה, אמר להם, שאיש כהרב מראדומישלא צריך ללכת לבקר במסירות נפש!
בשנות מלחה"ע הראשונה, נודע ב'כתפיו הרחבות' ובכוח דהתירא שלו והיה אב לבנות ישראל האומללות להצילן מכבלי העגינות, ויד ביד עם הגאון מוייטצען ז"ל הסכימו על נתינת גיטין ע"י שליחים, וכמבואר בשו"ת מהר"ש ח"ו סימן ל"ג. וכן בכל מקום בו ריחפה סכנה ח"ו על ראש בני עם קודש, ידעו לשלוח אצלו, בידיעה ברורה שברוב סייעתא דשמיא שיש לו וברוב חכמת תורתו ידע להביא עזרת מצר, כפי שגם ניתן לראות בתשובה שלפנינו בה הוא משתמש בראיות גאוניות 'גג על גג' מכל רחבי הש"ס, בכדי להתיר אישה לבעלה.
ספריו: שו"ת מהר"ש ענגיל– ח' חלקים, שפתי מהר"ש וחידושי מהר"ש.
[1] דף, כתוב בשני צדדיו. 33 ס"מ. כולו בכתי"ק ובחתימתו של המהר"ש ענגיל.
מצב טוב. כתמי זמן. שיקום שולים אמנותי, עם פגיעה במספר תיבות.