תשובה חשובה מאוד, ארוכה יחסית [כ-60 מילים] ולא מפורסמת, הקובעת מסמרות לדורות עולם בענייני שידוכים. כולה בכתב יד קדשו ובחתימת ידו של רשכבה"ג רבי אברהם ישעיהו קַרֶלִיץ בעל 'החזון איש'. [בני ברק, שנות ה'ת"ש 1940]. נדיר למצוא תשובות הלכתיות כעין זו שלפנינו שניתן להגדירן כתשובות מכוננות.
לפנינו תשובה הלכתית מכוננת, בה מייסד גדול הפוסקים בדורות האחרונים מרן ה'חזון איש' את ההלכה באופן הברור והנחרץ ביותר – אסור לשדך בין בני זוג שידוע שלא ישמרו על טהרת המשפחה לאחר הנישואין, ואסור אף לסייע לכזה שידוך (באינפורמציה וכדו'). החזון איש יוצא ממש מגדרו בכדי להדגיש את חומרת האיסור, שלא יאמרו שמדובר בחומרא גרידא והוא מגדיר את מי שאפילו רק מסייע בכך "והמסייע בזה הרי הוא כורת נפש אח"!
את השאלה שלח אל החזון איש המשגיח של ישיבת פוניבז הגה"צ רבי בן ציון במברגר והיא נדפסה, כולל תשובת החזון איש, בספרו גנזי שערי ציון (בני ברק, תשס"ג, עמ' לה). בהמשך המכתב עונה לו החזון איש על שאלה מעניינת נוספת שהייתה אקטואלית בראשית שנות הקמתה של העיר בני ברק – האם מותר לדבר ברחוב בדברי קדושה מחשש שמא יש לפניו צואת 'חמור הבא מן הדרך'? על כך משיב לו החזון איש בהרחבה שיש לחשוש לכך רק בבקרים. גם תשובה זו נדפסה בספרו (שם עמ' כד).
כנראה שהשאלה לגבי השידוך, הייתה שאלה למעשה, לכן החזון איש באצילותו ובעדינות נפשו המפורסמת, מעדן את הביטויים ההלכתיים הקשים שבמכתב – אותם ראה לנכון לכתוב בכדי להדגיש את חומרת האיסור – אולם כלפי השולח, לימים המשגיח דפוניבז', מתבטא החזון איש בקירוב רב ובמחמאות אופייניות והוא פותח את מכתבו במשפט: "אשריכם תלמידי חכמים שמצוות חביבות עליכם ביותר"!
[1] דף נייר, כ-21X8 ס"מ. כולו בכתי"ק החזון איש.
מצב טוב. סימני קיפול. כתמי זמן בהירים.