כתב יד – הגדה של פסח עם פירוש קבלי עמוק. כתיבה תימנית אופיינית. גוף ההגדה בכתיבה מרובעת מנוקדת. ההערות בכתיבה רהוטה לא מנוקדת. מספר הוראות בערבית. [תימן, סוף המאה ה-18 או ראשית המאה ה-19].
כתב היד דומה לכתיבת ידו של מארי יחיא בן שלמה אביץ, מחשובי הדיינים בצנעא.
הפירוש החשוב אינו ידוע ולמיטב בדיקתנו לא נדפס מעולם.
מתוך הפירוש ניכר כי הכותב היה בעל שיעור קומה ובר אוריין משכמו ומעלה.
בעמ' [2]: "ואסור להפריד השם. ומנהג מה"ר צאלח בליל שני דפסח…".
בעמ' [15]: "ודע, דיין הנשאר בכוס ימלאנו יין. ודומה ליין שבאשה שנהפך לחלב. ודי למבין".
בעמ' [16]: "ודע אחי הי"ו, שמנהג כל ישראל כשמגיעי' לכמה מעלות טובות וכו', המסובין עונים דיינו…".
רבי יחיא בן שלמה אביץ [תקכ"ו בערך – תקצ"ו בערך] , מדייני צנעא, בבית דינו של רבי יוסף קארה. עסק רבות בתורת הקבלה ובכללי הדקדוק. בשנת תקצ"ג הצטרף למסעו של השד"ר רבי ברוך מפינסק (שליחו של רבי ישראל משקלוב) בצפון-מזרח תימן, במהלך חיפושיו אחר עשרת השבטים, אולם המסע לא עלה יפה. בשנת תקצ"ו עזב את צנעא מחמת הרעב הכבד ומחלת הדבר שפשטה בעיר ומאז עקבותיו אבדו, נראה שנפטר באותה שנה. מסורת אחרת טוענת כי מארי יחיא לא חזר משליחותו עם השד"ר מפינסק. ראה אודותיו: 'אנציקלופדיה לחכמי תימן' חלק ראשון (ירושלים, תשס"ג), עמ' 4-5.
[32] עמודים כתובים. חסר סוף. 17 ס"מ.
מצב בינוני-טוב. דהיית דיו במספר מקומות. כתמי זמן וסימני שימוש. קרעים ובלאי בשוליים, חלקם הושלמו במילוי נייר.