מכתב שו"ת כולו בכתב יד קדשו של גדול רבני יהדות אשכנז הגה"ק מורנו רבי אברהם הלוי בינג סג"ל, תלמידו המובהק של הנשר הגדול רבי נתן אדלר לצד ידיד נפשו החת"ם סופר, שאף מצטטו רבות בספריו ורואה ברבי אברהם את אחד מרבותיו. נכתב אל גדול תלמידיו וממלא מקומו הגאון רבי יצחק דב הלוי במברגר ה'ווירצבערגער רב'. ווירצבורג, ט"ו מרחשון תקצ"ד [1834]. לא נדפס. כתבי יד קדשו הינם נדירים עד בלתי מצויים ולא נראו במכירות!
מהתארים בהם מכנה גדול רבני אשכנז את ה'וירצבערגער רב' "המופלא והמופלג בתורה", וזה בהיותו אברך בשנות העשרים לחייו, מהם ניתן לעמוד על גדולתו של הנמען. המכתב עוסק בככמה שאלות שהפנה התלמיד אל רבו הגדול, בענייני חביות משומשות (פולמוס שהתעורר גם לאחרונה בעניין הוויסקי הסקוטי המאוחסן בחביות משומשות) ועוד. נציין כי ה'ווירצבערגער רב' דווקא נוטה להתיר את החביות ומביא סיעתא לדבריו מהריטב"א, אך רבו הגדול, למרות שאף הוא מסכים עם העיקרון של הריטב"א שאין 'דין כבוש' בכלים, הוא מורה לתלמידו לאסור את החביות וכותב לו שכאשר יפגשו פנים אל פנים הוא ינמק לו מדוע החליט בכל זאת לאסור את החביות.
הגאון רבי אברהם הלוי בינג – ידוע גם בתור מורנו רבי אברהם סג"ל בינגא [תקי"ב-תר"א], היה מגדולי רבני יהדות גרמניה במאות ה-18 וה-19, רבה של מדינת וירצבורג בחבל פרנקוניה שבממלכת בוואריה. מרא דאתרא, אב"ד, פוסק וראש ישיבה. על תלמידיו נמנו רוב רבני נסיכויות גרמניה באזור מזרח הריין במאה ה-19 ומהם אף שימשו ברבנות ברחבי אירופה, ומראשי היישוב הישן בארץ ישראל.
עוד בנעוריו נחשב כעילוי מבריק וזכה להערכה רבה מרבני עירו. בתחילה למד תורה מפי רבי אביש פרנקפורטער, אולם את עיקר לימודו עשה בצילו של המקובל רבי נתן אדלר, בו ראה את רבו המובהק. גם שם תפס רבי אברהם מקום של כבוד ונחשב בקרב לומדי הישיבה ומדפיסי ספרי רבו, כ"אחד המיוחד מתלמידי רבנו", שני רק לתלמידו המפורסם מרן החת"ם סופר.
בשנת תקל"ח (1778), מונה לר"מ בישיבה ודיין בבית דינו של בעל ה"הפלאה" רבי פנחס הלוי איש הורוביץ, וזאת בגיל 26 בלבד. אז החלו להסתופף סביבו ראשוני תלמידיו ושמו התפרסם ברחבי העולם התורני. באותה תקופה המשיך לקבל תורה בבית רבו רבי נתן אדלר ואז התיידד עם החת"ם סופר שהיה צעיר ממנו בכעשר שנים. חברות זו נשארה עד סוף ימיהם, והחת"ם סופר מביאו הרבה בתשובותיו ובחידושיו ובמכתביהם הם מכנים זה את זה "חברי". אם כי, החת"ם סופר ראה בו את אחד מרבותיו.
בשנת תקנ"ו (1796), נבחר הרב בינג לשמש כרב הראשי ואב"ד של המדינה, שמנתה למעלה ממאה יישובים וקהילות. בתקופה ההיא דנו בתי הדין הרבניים שברחבי האימפריה הרומית הקדושה בכל הסוגיות המשפטיות בתוככי הקהילה היהודית כולל דיני ממונות. ידיו של הרב ובית דינו היו מלאות עבודה, ופסיקותיו עשו להן שם גם בקרב הקהילייה המשפטית הכללית והשלטונות, שאף שיגרו אליו מכתבי הערכה על טיב פסקיו. כעבור שלוש שנים ממינויו כאב"ד, העניק בית המשפט העליון של המדינה הכרה רשמית לכל פסיקותיו של בית הדין בהיידינגספלד למפרע, ומכאן ולהבא.
תקופת וירצבורג.
בשנת תקצ"ו (1836) זימנה ממשלת בוואריה לעיר וירצבורג רבנים ואנשי ציבור מרוב קהילות פרנקוניה התחתית על מנת לדון בשאלת האמנציפציה של היהודים. עקב מצבו הבריאותי הרופף נבצר מהרב בינג להשתתף באספה והוא ביקש את נמען המכתב שלפנינו – הרב יצחק דב במברגר למלא את מקומו ואף הנחה אותו מניסיונו בדרכי המאבק מול פורקי העול למיניהם.
מתלמידיו המפורסמים: נמען המכתב שלפנינו הרב יצחק דב הלוי במברגר – ממשיכו ברבנות וירצבורג והרב יעקב אטלינגר – אב"ד אלטונה, בעל "ערוך לנר". על מצבתו שבווירצבורג נחקק: "גאון ומורה, אלוף התורה / מלחמתה לחם, קדוש מרחם / עלה לגבוהים, מלאך אלקים / בסוד העליונים, שם עדן גנים".
[1] דף נייר, 23X18 ס"מ. נייר משובח.
מצב טוב מאוד. סימני קיפול. מעט כתמי זמן.
ראה גם:
קובץ ישורון, חלק ח' אדר תשס"א, עמוד תשס
תולדות גדולי ישראל – כרמולי אליקים, מיץ תקפ"ח, עמוד סד
קובץ צפונות – קינסטליכער, תשרי תשמ"ט, עמוד כח