"בעת שהייתי במצוקה עם חברי הרבנות הראשית
שהלכו בעיניים עצומות אחר עמיתי הרב שלמה גורן"
מכתב העוסק בפרשת האח והאחות [אז התיר הרב גורן אח ואחות ממזרים, כנגד דעת גדולי הרבנים]. מהפולמוסים הרבניים הגדולים שידעה מדינת ישראל. מרן עובדיה יוסף, כותב בכתב ידו היפהפה אודות תחושותיו בפרשת 'האח והאחות' ובהיתר הנישואין שנתן להם הרב גורן. ירושלים, כסלו תשמ"ה [1985].
המכתב נשלח לאלמנתו של הרב יעקב פינק שהיה אב"ד חיפה, הרב עובדיה יוסף כותב בו על תחושותיו "בעת שהייתי במצוקה עם חברי הרבנות הראשית שהלכו בעיניים עצומות אחר עמיתי הרב שלמה גורן". והוא כותב שהרב פינק היה מחזק את ידו בדברי חן ונועם. הרב עובדיה יוסף מגלה במכתב שמחמת שהרב פינק סירב לחתום על ההיתר, הוא קיבל איומים שבגין כך לא יבחר לרב ראשי לחיפה, ובכל זאת עמד על דעתו וקיים את הנאמר לא תגורו מפי איש.
המכתב כולו נכתב בכתב ידו הנאה ובחתימת ידו של מרן הרב עובדיה יוסף. על גבי נייר מכתבים רשמי של הרב עובדיה בתפקידו כראשון לציון והרב הראשי לישראל. ראוי לשים לב שלצד המילים "הרב הראשי לישראל" הוסיף הרב עובדיה יוסף בכתב ידו "מלפנים".
הגאון רבי עובדיה יוסף [תרפ"א-תשע"ד 1920-2013],
הרב הראשי לישראל – 'הראשון לציון', מנהיגה הרוחני ונשיא מועצת חכמי התורה של מפלגת ש"ס, בכיר הרבנים הספרדים בדורו וכונה 'פוסק הדור'. תקופתו הייתה תור הזהב של יהדות ספרד בארץ ישראל.
פסק דין האח והאחות הוא פסק דין שיצא מטעם בית דין רבני מיוחד בראשות הרב הראשי לישראל, הרב שלמה גורן, בחודש כסלו תשל"ג (1972). פסק הדין טיהר את האחים חנוך ומרים לַנְגֶר ("האח והאחות") מחשד לממזרות, חשד ארוך שנים שגרם לסערה בישראל. הפסק יצא לאחר שנידון בהרכב חשאי של תשעה רבנים אנונימיים. הפרשה טלטלה את הציבור בישראל. דיינים רבים חלקו על פסק הדין, ועל מהלכיו של הרב גורן בפרשה שהביאו לזעם גדול עליו בקרב הציבור החרדי ולהרחבת הקרע בין הציבור החרדי והרבנות הראשית לישראל.
[1] דף, כ-24 ס"מ.
מצב טוב מאד.