"ובחלומי ראיתי להרב כמהר"ר משה מזרחי
זלה"ה ונתעוררתי והיה לי שמחה, שכשאני רואה את
הרב הנזכר הוא לי לישועה" (החיד"א על בעל 'אדמת קודש')
תשובה הלכתית נאה, בענין כשרות נקניקיות. מאת הראשון לציון רבי חיים נסים משה מזרחי בעל 'אדמת קדש' – מגדולי חכמי האחרונים הספרדים. כתיבת חצי קולמוס מזרחית. חתימה מצוירת. [ירושלים, ראשית שנות ה'ת"ק, המאה ה-18].
התשובה עוסקת בענין "הסארגיג"א [ סוג של נקניקיה] הבאה מחוץ לארץ ממקום הנוהגים היתר בנפיחה" [היינו נפיחת הריאה].
בחלקו הראשון של המכתב מופיעה התנצלותו של הראשון לציון על כך שאינו משיב בארוכה, מחמת מחלתו וחולשתו "כי אחזתני השבץ זה ד' חדשים ניתך מחולי אל חולי" ולכן גם לא כתב את התשובה בכתב יד, אולם השורה האחרונה במכתב והחתימה הינם בעצם כתב יד קדשו: "
כ"ד הטרוד במקרי הזמן נגוע ומוכה, לב נשבר אף רוחי, הצעיר נסים חיים משה מזרחי ס"ט".
הראשון לציון רבי חיים נסים משה מזרחי [נפטר ד' תמוז ה'תק"ט], מגדולי חכמי הספרדים. ראשון לציון בירושלים בין השנים תק"ו-תק"ט. החיד"א שהכירו מירושלים כותב עליו "והיה מתנהג בחסידות בצנעא ועניו מאוד ובימיו אמת ושלום בתוככי ירושלים ולמד תורה מעוני וקיימה מעושר בכבוד גדול ושיבה טובה" (שם הגדולים הנדפס ועל פי כתב יד, במהדורת שם הגדולים מכון המאור בערכו).
ובספרו מעגל טוב (עמ' 73) כותב החיד"א שכל פעם שהוא רואה את הרב הנזכר בחלום באה לו ישועה. בספריו מביא החיד"א כמה דברי תורה ששמע משמו תמיד בתואר "ושמעתי ממורינו המובהק החסיד ועניו" (בניהו, חיד"א עמ' שמ"ג).
נפטר בערב שבת פרשת חוקת , ונקבר בהר הזיתים, סמוך לאחיו בעל 'פרי הארץ' ולקבר האור החיים הקדוש. בתקופת השלטון הירדני אירעו מספר תאונות בסמוך למקום קבורתם, בעת ניסיונות ליישור השטח לצורך הכשרת מגרש חניה במקום, דבר שגרר את הפסקת העבודות, בשל אמונת העובדים שם בקדושת המקום.
הוא ואחיו הצעיר הגאון
רבי ישראל מאיר מזרחי בעל 'פרי הארץ' שהיה תלמידו וחותנו, היו מכונים בשעתו בירושלים 'הנרות המזרחיים', וספרו עליו הרבה דברים שהם בכבשונו של עולם, ענינים מופלאים מתורתו ועבודתו בקדש (פרומקין, תולדות חכמי ירושלים ח"ג עמ' 13-15). מחיבוריו נדפס שו"ת אדמת קדש ח"א (קושטא תק"ב) ח"ב (שאלוניקי תקט"ז).
[1] דף, 15X20 ס"מ. נייר איטלקי משובח.
מצב טוב. מעט כתמי זמן ונקבי עש. קרעים בשוליים, ללא פגיעה או חסרון בטקסט.