"ושמעתי שהרב הקדוש מה"ו אשר מראפשיטץ ז"ל היה לו זה הספר מונח בהכיס
שהיו הטלית ותפילין שלו מונחים" (הסכמת הרה"ק מסטראפקוב לספרו 'מתוק מדבש')
מכתב היסטורי, נדיר וחשוב. כולו בכתב יד קדשו וחתימתו המצוירת של הגאון והמקובל רבי יצחק פרחי בעל ספרי המוסר הנודעים 'שבט מישור' ו'מתוק מדבש'. המכתב נשלח אל רבי צבי הירש לעהרין ראש הפקוא"מ באמסטרדם. [איזמיר?], "את ציץ הזהב" לפ"ק [תר"י 1850]. מכתבים מאיתו הינם נדירים מאוד.
החכם והמקובל רבי יצחק פרחי היה מגדולי וקדושי ירושלים. הוא היה תלמידם של ענקי הדור, הראשון לציון והמקובל מהרי"ט אלגאזי, הראשל"צ הרב אג"ו שרבינו היה מחברי בית דינו, המקובל רבי אברהם שלום מזרחי דידיע שרעבי [נכד הרש"ש] ועוד רבים. רבינו גם חתום על תקנות העיר יחד עם כל גדולי הרבנים ורבים מענייני העיר נחתכו על פיו. במכתב שלפנינו אנו נחשפים לעובדה בלתי ידועה עד כה שאינה מופיעה באף אחד מעשרות הספרים בהם מוזכרים תולדותיו. אודות רדיפות נוראות שסבל רבינו בירושלים, עד שנאלץ לברוח לטורקיה.
וז"ל קדשו: "כי מיום שנלב"ע משוש תפארתנו הרב הגדול חסידא קדישא טוב לשמים וטוב לבריות הרב כמהרח"א גאגין חרבה עירנו ושמם מקדשנו ונוטל כבוד מבית חיינו, גדל כים שברנו ועל כן קבלתי על עצמי בלי נדר שלא להיטפל בשום ענין מעניני העיר כלל ועיקר… יען ידעתי שהרועים והמנהיגים שבעתה שונאים לי על שהייתי משנהו ואהובו לאין תכלית… ומפני רוב המלחמות והבלבולים לא יכולתי לעשות… והוכרחתי לנוס ולברוח בערי טורקיאה…" [ייתכן שכוונתו למחלוקות שהתעוררו באותה העת בין עדת המערבים ועדת הספרדים בירושלים].
הגאון והמקובל רבי יצחק פרחי [תקמ"ב-תרי"ג], נולד בצפת, עבר לירושלים ולמד אצל הראשון לציון והמקובל הא-לוקי רבי יום טוב אלגאזי וכן שימש את המקובל רבי אברהם שלום מזרחי ואת המקובל רבי שלמה הכהן ומהם קיבל את עיקרי חכמת הנסתר. נמנה בין המסכימים על ספר 'עבודת הקודש' להחיד"א (ירושלים, תר"ד).
יצא בשליחות ירושלים מספר פעמים כשד"ר לטורקיה, מדינות הבלקן ואיטליה. רבי מרדכי שמואל גירונדי אב"ד פדובה שנפגש אתו בדרך שליחותו כותב בספרו תולדות גדולי ישראל "ואני זכיתי לקבל פניו היקרות ולשמוע חידושי תורה על דרך הסוד מפיו" ( אנציקלופדיה לתולדות חכמי ארץ ישראל, עמ' קצט).
וכן העיד עליו הגאון הראשון לציון ורבן של חסידי בית אל כקש"ת כמוהר"ר אברהם גאגין זיע"א [המוזכר במכתב שלפנינו] בהסכמתו לספרו טהר ירושלים וזה לשון קודשו: "מה טוב לשמים וטוב לברית פה מפיק מרגליות מר ניהו הרב הגדול המזכה את הרבים, דורש טוב לעמו, מתוק מדבש ונופת צופים, מעריב ערבים ורבים השיב מעון" (שם).
בעל ה'שדי חמד' לומד הלכה ממעשה שהיה בבית רבינו ואלו דבריו: "ועכ"פ מה שהוסיפו מאנשי העיר הזאת לומר שגם בכל חודש אלול אין נוהגים בו לעשות חופה, לא ראיתי ולא שמעתי מנהג זה, ואני מעיד על עצמי שנכנסתי לחופה בעיק"ו ירושת"ו בחדש אלול והיה הכנסת כלה בבית הרב הגדול המפורסם מוהר"ר יצחק פרחי והיו על החופה כמעט כל גדולי הדור רבני גאוני תקיפי דארעא דישראל זיע"א" ( שדי חמד, אסיפת דינים, מערכת חתן וכלה, סי' כג).
לאחר פטירתו הוספד רבינו ע"י הגאון רבי חיים פאלאג'י זלה"ה ונדפס ההספד בספרו ברכת מועדיך לחיים וזה לשונו: "דרוש שדרשתי בק"ק ביקור חולים יב"ץ בשנת התרי"ג". ובתוך הדרוש כתב עליו: "על לא טובה השמועה מעיה"ק ירוש' ת"ו מאחד המיוחד הרב המוכיח כמוהר"ר יצחק פארחי ז"ל כי מלבד גודל קדושתו וחסידותו האירו ברקיו בספריו היקרים ומלאים דעת ויראת ה' ".
ספריו: זכות הרבים (קושטנדינא ה'תקפ"ט), טוב בירושלים (ירושלים ה'תר"ג), מיני מתיקה (ליבורנו ה'תר"ח) מרפא לעצם (קושטנדינא ה'תק"ץ), מתוק לנפש (ליבורנו ה'תרנ"ח) מתוק מדבש (ירושלים ה'תר"ג), צוף דבש (ליבורנו ה'תר"ט), שבט מישור (בליגוארדו ה'תקצ"ז) ועוד רבים.
מן הראוי להביא כאן את הסכמת הרה"ק רבי אברהם שלום מסטראפקוב, בנו של הרה"ק משינאווא בן רבינו חיים מצאנו זיע"א, שנתנה למו"ל ספר מתוק מדבש של רבינו שיצא לאור במיכאלאווצע בשנת תרצ"ו וז"ל: "ושמעתי שהרב הקדוש מה"ו אשר מראפשיטץ ז"ל היה לו זה הספר מונח בהכיס שהיו הטלית ותפילין שלו מונחים ואיני זוכר ממי שמעתי ואפשר מאאמו"ר זצ"ל. גם לאאמו"ר זצ"ל היה לו זה הספר ועל גליון ספר מתוק מדבש של אאמו"ר היה נכתב הג"ה מאאמו"ר זצ"ל בענין משה רבינו ע"ה… הק' אברהם שלום הלברשטאם בן א"א מו"ר הרה"צ משינאווא זצ"ל".
[1] דף נייר, 15X20 ס"מ. בגב המכתב מופיעים פרטי השולח והנמען. שרידי חותמת שעווה.
מצב טוב-טוב מאוד. סימני קיפול. כתמי זמן בהירים. סימן תלישת חותמת השעווה בשולים הלבנים.