"ויהי בנסיעתו בדרך במחשבתו ביצאו ממקומו
אחר אמירת הקפי' בתהלי' קכ"א מה שמבקש מאת ה'
ב"ה שיקנה באשה הזאת, ושוב טרם כניסתו להעיר
שיהי' הנשואין יאמר הקפי' רק בשפתים נעות וגם יהרהר
מה שצריך למצא באשה הזאת, ושוב בעת יצאו משם לחזרה
וכן טרם כניסתו לעירו"
מכתב חשוב ביותר ונדיר ביופיו ובתוכנו הקבלי-מיסטי. נכתב כולו [כ-250 מילה] בעצם כתב יד קדשו ובחתימתו המלאה, בשמו ובשם אבותיו, של בעל המופת הנורא וגדול כותבי הקמיעות האשכנזים בדורו, הגה"ק רבי אליהו גוטמאכר אב"ד גריידיץ, מגדולי תלמידי הגרעק"א. גרידיץ, ג' תצוה [אדר א'] תרל"ב [1872].
המכתב ממוען אל הגאון רבי משה אריה ליב במברגר אב"ד באד-קיסינגן, בנו הגדול של ה'ווירצברגר רב' וחתנו של ה'ערוך לנר'. לפנינו מכתב חשוב ונדיר מכל בחינה, הן מצד תוכנו ההיסטורי, הן מצד השולח והנמען – שני גדולי הדור, ובעיקר מצד התוכן המיסטי שבו – ברכות וסגולות בכתי"ק גדול כותבי הקמיעות האשכנזים בדורו (ראה הרחבה).
מטבע הדברים המכתב בין שני גדולי הדור עוסק בנושאים רבים ומגוונים, בעיקר ציבוריים, מינויים שונים וכו'. אולם חלק הארי מהמכתב עוסק בעניין אישי-פרטי עד מאוד של הרמ"א במברגר, ששנים ספורות קודם לכן איבד את אשת נעוריו הרבנית שרה בתו של הערוך לנר ועתה בא בברית האירוסין עם אשה חדשה [אסתר גולדשמידט], וכפי המובן מהמכתב, הרמ"א פנה אל ה'צדיק מגריידיץ' שייעץ לו כדת מה לעשות בכדי שהזיווג יעלה יפה ויברכו, ו'הצדיק מגריידיץ', מפאת חשיבותו של הנמען, מרחיב במכתבו בסגולות ובברכות למען הצלחת השידוך.
וז"ל קדשו של הצדיק מגריידיץ: "ואשר כתב שבזמן קרוב יקח נסיעתו להנשואין למזל טוב ואם יש לי מה ליעצו, אודיע להיות הולך תמים ילך בטח, ויהי בנסיעתו בדרך במחשבתו ביצאו ממקומו אחר אמירת הקפי'[טל] בתהלי'[ם] קכ"א מה שמבקש מאת ה' ב"ה שיקנה באשה הזאת, ושוב טרם כניסתו להעיר שיהי' הנשואין יאמר הקפי' רק בשפתים נעות וגם יהרהר מה שצריך למצא באשה הזאת, ושוב בעת יצאו משם לחזרה וכן טרם כניסתו לעירו. זכות אבותיו יעמד לו ובפרט שציית לפקודתם בנשיאת האשה המבורכת שיגדל את בתו גנענדל תחי' עם בת זווגו יחד לחופה ולמעשים טובים ולהיות לו עם האשה הזאת בנים ובנות והכל לשמחתכם לטוב לכם כל הימים ולשמחת אבותיכם. ידידו ואוה… הק' אלי' במוהר"ש זצ"ל חו"ב גרידץ".
הצדיק מגריידיץ היה מגדולי ומראשוני תלמידיו של הגאון רבי עקיבא איגר בפוזנא. הוא קיבל מרבו הקדוש הגרעק"א לא רק תורתו בנגלה ובנסתר, אלא למד גם מהתנהגותו ונהג אף הוא לתת סגולות וקמיעות באחרית ימיו, ורבים פנו אליו בבקשת קמיע. ביניהם גם גאונים כמו הבעל נפש חיה מקאליש, הרב קאלישר ועוד רבים. ('הרב אליהו גוטמאכר – 'הצדיק מגריידיץ' ', ירושלים תשכ"ט, עמ' יא-כג ומעמ' קכט ואילך).
זהו פרט פחות ידוע על הגאון רבי עקיבא איגר, אולם הגרעק"א נהג להשתמש מעת לעת בקמיעות (ראה אגרות רעק"א, ירושלים תשנ"ד, עמוד קלז, אגרת פז). ידוע על קמיע של הגרעק"א למגיפה שהתפרסם לאחרונה בעת מגפת הקורונה, וכן מפורסם הסיפור המופלא אודות קמיע שכתב הגרעק"א לחולה נוטה למות והחולה כמובן הבריא. הגרעק"א התנה שלא יפתחו את הקמיע, אך לאחר שנים פתחו את הקמיע ולא נמצאו בו שום שמות קבליים אלא המשפט הבא: "בזכות החידוש שחידשתי בתוס' בסוכה בעניין ענני הכבוד, שיהיה לו רפואה". לפנינו מכתבו של גדול תלמידיו של הגרעק"א, שנודע בעיקר בקמיעותיו ובמופתיו, ובו מובאות במפורש סגולות, לחשים וברכות לזיווג, לזש"ק, לנחת ו"לטוב לכם כל הימים"!
הגאון הצדיק רבי אליהו גוטמאכר אב"ד גריידיץ [תקנ"ו-תרל"ה], מגדולי צדיקי הדורות ומראשוני תלמידיו של הגאון רבי עקיבא איגר. אחת הדמויות הפלאיות ביותר במאות השנים האחרונות. נודע כפועל ישועות, וכותב קמיעות ורבבות נהרו אליו לישועה ולברכה. ספרים רבים חוברו אודות מופתיו וקדושתו, ביניהם 'דער גריידיצער צדיק' (ירושלים, חש"ד). 'הרב אליהו גוטמאכר 'הצדיק מגריידיץ' ', (ירושלים, תשכ"ט)
התבטאויות גדולי הדור אודותיו: "שמכל המדינות באו אליו לבקש ברכותיו ותפלותיו, כל אחד לפי מה שהוא צריך" (אגרות סופרים, אגרת כט); "גאון אמיתי אור ישראל וקדושו רכבו ופרשו" (בעל 'מכתב סופר'); "הגאון הצדיק הקדוש והטהור מפורסם בעולם ביראתו ובקדושתו המקובל האלוהי" (בעל שואל ומשיב); "הגאון הקדוש האלקי מוהר"א גוטמאכר, אשר שקלה נפשו נגד אלפי נפשות בני ישראל, הן בתורה, הן בחסידות, הן בחכמת הקבלה, ואיש מופת הוא" (כתבי הרב קלישר); "גאון ישראל וקדושו רכב ישראל ופרשיו הרב הדומה למלאך ה' צבאות" (בעל ה'נפש חיה' מקאליש).
גדול כותבי הקמיעות האשכנזים בדורו: בספרו 'מגדולי החסידות' (חלק כד, ירושלים תשכ"ט) מביא הרב אברהם יצחק ברומברג, סיפורים רבים אודות קמיעותיו של 'הצדיק מגריידיץ' והוא כותב שם: "ישנם מכתבים לאין סוף מאלה שכתבו אליו ובקשו קמיעות ועצות ורק מעט מן המעט מהם הבאנו כאן": כאשר פרצה בעיר לעסלוי בשנת תרל"ג מגפה, שלח הרב קאלישר לאחד ממיודעיו בעיר זו שלש קמיעות שקיבל מ'הצדיק מגריידיץ' ובמכתבו כתב "והודיעני הגאון נ"י מגריידיץ שגם אז [בימי רבו הגרעק"א] היתה קמיע להגן". גם אב"ד קאליש בעל שו"ת נפש חיה שהיה ממעריציו וחסידיו של ה'צדיק מגריידיץ' קבל ממנו קמיעות. והוא כותב אליו במכתב "רוב שלום וכל טוב לכבוד גאון ישראל וקדושו רכב ישראל ופרשיו הרב הדומה למלאך ה' צבאות כקש"ת מו"ה אלי' גוטמאכר שליט"א אבד"ק גריידיץ יע"א מכתב קדשו עם הקמיעות קבלתי לנפון ויאבה כבוד תורתו בחסדו לשלוח עוד מאה קמיעות". ישנו מכתב מאחד מתלמידיו מהמבורג המבקש ממנו בשנת תרל"ב "עבור איש זקן ונשוא פנים ותלמיד חכם מו"ה יהודה בר' אלכסנדר המכונה זיסקינד בן אסתר המכונה עטיל, קמיע מיוחדת נגד מחשבות זרות אשר עלו בלבו בתוך התפלה ולא יוכל לעמוד כנגדם להרחיקם ומצירים לו מאד". גם תלמידו הנודע הסופר הידוע ר' מאיר להמן ממגנצא, קיבל קמיע ממנו בעד חולה בעירו והוא כותב אליו במכתב, שהחולה נשא את הקמיע לפי הוראותיו ובאה הטבה והחולה נתחזק, והוא מבקש מרבו שלא יסיר את חסדו מהחולה הנ"ל. הרב ר' ישראל אב"ד וויטקאווי מבקש במכתבו משנת תרל"א ברכה וקמיע עבור בתו החולה ששולחה מבית החולים מבלי שנושעה ולהתפלל עליה ועל בעל נעוריה. גם רבי זעליג גוטמכר, בנו ממלא מקומו של ה'צדיק מגריידיץ', בשעה שאשתו חלתה במחלת עצבים והרופאים לא יכלו לרפאותה פנה אל אביו בבקשה לשלוח לו קמיע בעד אשתו.
[1] דף נייר, 23X14 ס"מ. נייר איכותי ומבריק. כתיבה נאה ומסודרת.
מצב טוב-טוב מאוד. מעט כתמי זמן.