מקבץ [3] כרכי משניות עם פירוש תפארת ישראל לרבי ישראל ליפשיץ, חיבור יסוד שמופיע בכל המהדורות החשובות. דפוס ראשון.
* סדר זרעים . הנובר, [תק"ץ] 1830. עם הסכמות רבי עקיבא איגר ורבי זאבל איגר. ו, קמא, [3] דף. 16.5 ס"מ.
רישום בכתב יד בעמוד האחרון: "לאאמ"ו הגאב"ד כש"ת מה"ו יצחקב דוב הלוי באמבערגער נר"ו". בין דפי הספר ובדפי המגן הערות והגהות בכתב יד בני המשפחה. הגהה אחת חתומה "שלמה לוי", ככל הנראה זהו בנו של הגרי"ד. חתימה נוספת לא מזוהה.
* סדר נשים . דאנציג, [תר"ג] 1843. נדפס ונכרך במקור עם חיבור 'אבן עזר' מאת רבי גדליה ליפשיץ, בשער נפרד. [7], קסב, [1]; [1], כה דף. 20 ס"מ.
עותק מיוחד, כולל המעטפת המקורית – קדמית ואחורית. גיליונות הספר רחבים ממש כפי שיצאו ממכבש הדפוס, ולא נחתכו מעולם. הגיליונות אף לא הופרדו כלל.
* סדר טהרות . הנובר, [תק"ץ] 1830. [4], ג-יח; נד, [1] דף מקופל (פגום וחסר), נה-קעט, [4] דף. 16 ס"מ.
רישום בכתב יד: "שייך לאאמ"ו הרהגה"ג מו"ה יצחק דוב הלוי נר"ו". בדף האחרון נכתבו על ידי אחד מבני המשפחה התפלות הנאמרות קודם הלימוד ולאחריו.
עותק מיוחד, כולל המעטפת המקורית – קדמית ואחורית.
הגאון רבי יצחק דוב במברגר [תקס"ח-תרל"ט] , היה מגדולי רבני גרמניה במאה ה-19. חיבר חיבורים חשובים בהלכה, בהם: "מלאכת שמים", "אמירה לבית יעקב", "מורה לזובחים", "נחלי דבש". כמו כן הדפיס לראשונה את כתבי רבי יצחק אבן גיאת בחיבור בשם "שערי שמחה".
הגרי"ד כתב בחייו תשובות רבות בהלכה, אך הורה שלא להדפיסם. לאחר פטירתו פנה בנו רבי משה אריה אל הנצי"ב מוולוז'ין ולרבי יצחק אלחנן ספקטור בשאלה האם יכול הוא לעבור על דברי אביו ולהדפיסם, ושניהם השיבו לו שלדעתם מותר להדפיס את התשובות. בחייו החל להעתיק ולערוך ספר בשם "נטיעה של שמחה", ובו התכתבות הלכתית בינו לאביו הגדול, אך לא הספיק להדפיסו בחייו. הספר נדפס בשנת תרפ"ח על ידי חתנו וממלא מקומו של רבי משה אריה – רבי יצחק זעקיל. תשובות נוספות שלו נדפסו במאספים שונים, ומאוחר יותר קובצו כולם בשלשת כרכי השו"ת "יד הלוי".
להגרי"ד במברגר היו ארבעה בנים תלמידי חכמים מופלגים, רבני ערים ידועי שם שכיהנו ברבנות בערי גרמניה, שוייץ ואלזס: רבי שמחה (תקצ"ב-תרנ"ח); רבי שלמה (תקצ"ה-תרע"ח); רבי משה אריה (תקצ"ח-תר"ס), ורבי נתן (תר"ב-תרע"ט).
סה"כ שלושה כרכים.
מצב כללי טוב-טוב מאוד. כתמים וסימני שימוש. בלאי וקרעים בשולי סדר נשים. חלק זה לא כרוך. לשני הסדרים האחרים כריכות עתיקות שמורות, משופשפות.