אֶעֱרֹךְ מַהֵלֵל נִיבִי לָאֵ-ל גָּדוֹל וְנוֹרָא /
לִכְבוֹד הַקָּדוֹשׁ רַבִּי יַעֲקֹב אָבִיחְצֵרָא
ספר דורש טוב, דרשות על פי הקבלה לשבת זכור, שבת הגדול, מתן תורה והספדים. עם ספר שערי ארוכה, פירושים לפסוקים שונים המסודרים לפי סדר א' ב' בדרך קבלה ומוסר. מאת הצדיק המלוב"ן רבינו יעקב אבוחצירא ה'אביר יעקב'. ירושלם, תרמ"ד [1884]. מהדורה ראשונה.
מעבר לשער מילוי הקדשה ככל הנראה בכתיבת יד קדשו של המו"ל הרה"ק רבי אהרן אל: "בעל אכסנייא של תורה הרב סניור שמואל סאלמה הי"ו". כן מופיעות בספר חותמות בעלות של: "הצב"י שלום אדהאן ס"ט מלילייא" [מצדיקי מרוקו].
הספר יצא לאור על ידי בנו ותלמידו, הרה"ק רבי אהרן אבו חצירא. בהקדמה לספר שלפנינו הוא מעיד שאביו היה לומד בכל לילה 18 פרקי משנה בעל פה, וחוזר ולומד בפסוקים ובגמרא, ולא ישן אלא שנת ארעי, ומתעורר וקורא תיקון חצות, ולומד ספרי קבלה עד שעלה האור, ומשם הולך לבית הכנסת לתפילת שחרית, הוא ראש העשרה, ושם היה יושב ועוסק בתורה.
המחבר המקובל האלוקי רבי יעקב אבוחצירא ה'אביר יעקב' [תקס"ו-תר"ם], רבה של תאפילאלת שבמרוקו, מקובל ופוסק, סבו של הבבא סאלי, מאבות משפחת אבוחצירא ומגדולי רבני מרוקו. נחשב לבעל מופת ולמי שזכה לגילוי אליהו.
רבי יעקב נהג להתבודד בלימודו שרובו היה בתורת הקבלה. נודע בגינוני קדושה, והתפרסם כבעל מופת ונס בערי המערב, במצרים, ובארץ ישראל. סופר שזכה ונגלה אליו אליהו הנביא. רבים היו באים אליו ממקומות שונים להתברך מפיו, והוא היה נערץ גם על ההמון המוסלמי בארצו ונכבדיו, והשתמש במעמדו לטובת היהודים.
בנו חביבו הרב הקדוש רבי אהרן אבוחצירא [נפטר בשנת תרס"ב], קברו נמצא בעומק במדבר בכפר נידח במרוקו, ולמרות זאת רבים משתוקקים לעלות לציונו הקדוש.
נעתיק מה שנכתב אודותיו בספר 'גאוני משפחת אבוחצירא' (הרב שלמה מיארה, אלעד תשע"ד, חלק ג', עמוד 10 ואילך): "הגה"ק רבי אהרן אביחצירא זצ"ל בנו השני של מרן רבי יעקב נולד לאביו הגדול בעיר תאפילאלת שבמרוקו. בהיותו בתאפילאלת התגורר יחד עם בניו רבי אליהו ורבי ישראל בביתו של מרן רבי יעקב זיע"א שירש לאחר פטירת אביו. על גדלותו וקדושתו של הגה"ק רבי אהרן ניתן ללמוד מתוך עובדה שסיפר (האדמו"ר) הרה"ג דוד אביחצירא שיחי' מנהריה כפי ששמע מאביו הגה"ק רבי מאיר זיע"א ודע שבכל ליל שבת קודש הסבא של הצדיק רבי אהרן היה מגיש את הכוס של הקידוש, כידוע עפ"י הקבלה צריכים למסור את הכוס למקדש, היה מוזג את הכום של היין וממלא אותו, מורנו ורבנו רבי יעקב היה עולה על המיטה עומד על המיטה ור' אהרן היה מוסר לו את הכום של הקידוש בכל ליל שבת, כמעשהו בראשון כך מעשהו מידי שבת בשבתו. מהשולחן מורי ורבותי שהיה מוזג את הכום עד שהיה מגיע לידיים של ר' יעקב היה רועד, רועד, רועד, רועד והיה נשפך כל הכום מרוב הרעידות שלו וכאשר התקרב למסור את הכום לר יעקב ראה איך שפניו בוהקות מבריקות ומאירות מסוף העולם ועד סופו הראיה שלהם מורי ורבותי לא היתה ראיה שלנו זה לא ראיה גשמית זה לא ראיה של בני אנוש זה ראיה של מלאכים" עכ"ל.
[8], עז: [1] עז דף. 20 ס"מ. יש עותקים עם דף נוסף בסוף של לוח התיקונים.
מצב טוב. מעט כתמי זמן ונקבי עש. בדפים סג-סד (דורש טוב), ובדפים א-ד (שערי ארוכה) פגמים עם חסרון בדף. כריכה מנותקת.