כתב-יד יוצא דופן, המכיל שני חיבורים שונים, בכתב ידם של שני רבנים שונים, מדורות שונים – ושניהם נכתבו (במקור) בכרך אחד משותף. גלייויטץ-ירושלים, תר"ד-תרנ"ד [1844-1894]. שני החיבורים לא ראו אור מעולם.
* חידושי סוגיות וביאורי הלכות מאת רבי ברוך בענדיט שרייבר, בנו של הגאון רבי בנימין שרייבר אב"ד גרידץ. גלייויטץ, תר"ד.
בשני העמודים הראשונים רשם הכותב תאריכים שונים מהולדת ופטירת בני משפחתו. בהמשך הפנקס רשימה מפורטת אודות מילת שבעה תינוקות בין השנים תר"א-תר"ד, ביניהם בנו בכורו של הכותב אשר נקרא בנימין על שם סבו. במקום אחד מזכיר הכותב את "ידידי הרבני הרבני החרוץ מהו' מרדכי, בעל מגיהה מראוויטש…".
רבי ברוך בענדיט שרייבר, מגדולי היחס באשכנז, אביו היה הגאון רבי בנימין אב"ד גרידץ [גראטץ] בעל 'אם לבינה' (ווארשא תרל"ב). שהיה חתנו של הגאון רבי יהודה ליב נוימבורג, חתנו של רבי מאיר פוזנר בעל ה'בית מאיר'. חותנו של הכותב הוא רבי יהודה יוסף לנדסברגר, נפטר בשנת תקפ"ז.
[30] עמודים כתובים. 19.5 ס"מ.
מצב טוב-טוב מאוד.
* חיבור על כמה מזמורי תהלים וחידושי תורה, מאת רבי מנחם נתן אוירבך. [ירושלים], תרנ"ד.
בכותרת העמוד הראשון בכתב ידו: "תרנ"ד, ממני מנ"א [מנחם נתן אוירבך]". בשני מקומות מזכיר הכותב את ספרו 'זכות אבות' על המשנה. ואכן, הדברים נמצאים בספר זה על מסכת אבות אשר נדפס בירושלים בשנת תרנ"ד. מוזכר ספר 'אמרי בינה' לזקנו רבי מאיר אוירבך אב"ד קאליש. במספר מקומות מוזכר אחד מזקיניו אב"ד סאמפאלנע. כפי הנראה הכוונה לרבי מרדכי אוירבך אב"ד סומפולנו.
הגאון הרב מנחם נתן נטע אוירבך [תרי"ח-תר"ץ] , ממייסדי הרבנות הראשית ומחשובי רבני ירושלים. נולד בעיר לונטשיץ, לרבי שלמה אוירבך, רב העיר (בנו של האמרי בינה). נסמך להוראה מהרב ישראל יהושע מקוטנא, ומחתנו הרב חיים אלעזר וקס. היה מרבה לערוך חופה וקידושין לחלוצים בוני הארץ, והיה מקרבם זה לזה. אך היה מקובל גם בקרב החרדים באגודת ישראל, והיה אף מחותנו של הרב יוסף חיים זוננפלד, רבה של העדה החרדית בירושלים (בתו הנדל הייתה אשת מרדכי זוננפלד, בנו של הרב יוסף חיים זוננפלד). חיבר כחמישים וארבעה חיבורים, אשר מרביתם עדיין בכתב יד. מתוך הספרים שיצאו לאור, ניתן למנות את: זכות אבות וענף אבות על מסכת אבות, (ירושלים, ה'תרנ"ד); אורח נאמן ארבעה חלקים (ירושלים ה'תרפ"ד-ה'תרצ"א).
[16] עמודים כתובים. 19.5 ס"מ.
מצב טוב-טוב מאוד. דף אחד מנותק. מעט כתמים. מריחות דיו. נקבי עש בודדים.
רבי מנחם נתן היה כותב פורה במיוחד, מקובל כי חיבר למעלה מחמישים חיבורים. כפי הנראה כתב היד התגלגל אליו ובעת שהיה נצרך לנייר לכתיבה נאלץ להשתמש בדפיו של הספר אשר נותרו ריקים לאחר כתיבת החיבור הראשון.