תגלית חסידית: כתב יד חשוב ביותר, המשתרע על פני קרוב לשלוש מאות (!) עמודים ומכיל חיבור שלם על התורה, מאת תלמיד החוזה מלובלין הגה"ק ר בי אלכסנדר זיסקינד הכהן אב"ד פלאצק ושעדליץ. הנודע בכינויו בפי מאורי החסידות בשם 'רבי זושא פלאצקער'. הועתק מעצם כתב יד קודשו של המחבר, על ידי רבי "ישראל בן שרה מאליע משעדליץ". [סוף המאה ה-19 / ראשית המאה ה-20]. כתבי-יד חסידיים הנם נדירים ביותר, בוודאי זה שלפנינו, המיוחס לשושלת אדמו"רי ווארקא.
לפנינו העותק האישי של בעל המופת האדמו"ר רבי שמחה בונים מווארקא הנודע בכינויו 'רבי בונים'ל אוטווצקר' (בן 'הצדיק השותק' רבי מנחם מנדל קאליש בן הרה"ק רבי יצחק מווארקא). בדף השער מופיע רישום: "לד' הארץ ומלואה, זה הכ"י שייך להרב שמחה בונים שליט"א, בן הקוה"ט זצללה"ה זי"ע מווארקע, וכעת באוטוואצק…" (לא נבדק האם זו חתי"ק או רישום בכת"י אחד החסידים). בדף המגן מופיעה חתי"ק בנו, האדמו"ר רבי אברהם משה קאליש מפאלניץ: "אברהם משה בההקו"ט זי"ע מווארקע".
כתב היד שלפנינו מכיל חידושים עמוקים על התורה, מסודרים ע"פ סדר הפרשיות, כפי שקיבל הרה"ק רבי זושא פלאצקער מרבותיו החוזה מלובלין והרבי ר' בונים מפשיסחא. תורתו של הגה"ק רבי אלכסנדר נדפסה בספר 'תורת כהן' (ווארשא תרצ"ט). בעיון מקופיא נראים שינויים רבים בין כתב היד שלפנינו לנוסח הנדפס, אולם כתב היד לא נחקר באופן מקצועי ולא נערכה השוואה מדויקת בינו לנוסח הנדפס בספר.
בעמ' האחרון של כתב היד מופיעה העתקת המכתב המפורסם משנת תקפ"ו, מאת הרבי ר' בונים מפשיסחא, אל המחבר (נדפס ברמתים צופים ובספרי חסידות רבים), המכתב היה אחד מהמסמכים המכוננים בחצרות היונקים משושלת פשיסחא והוא נלמד בעיון רב ונכתבו עליו פירושים. לצד חתימת הרבי ר' בונים מפשיסחא במכתב, חתומים גם גדולי התלמידים: האדמו"ר רבי יצחק מווארקא, ה'חידושי הרי"ם' מגור, האדמו"ר רבי מנחם מנדל מקוצק, רבי יעקב אריה מראדזימין ועוד.
בעל כתב היד האדמו"ר רבי שמחה בונים קאליש מוורקא – 'רבי בונים'ל אוטווצקר' [תרי"א-תרס"ז]. מחשובי אדמו"רי הדורות, בעל מופת עצום שמופתיו הרעישו את העולם, בפולין ובארץ ישראל. בנו ממלא מקומו של 'הצדיק השותק' רבי מנחם מנדל קאליש, בן הרה"ק רבי יצחק מווארקא – מייסד שושלת ווארקא ומגדולי אדמו"רי הדורות.
רבי בונים'ל אוטווצקער נודע בחומרותיו הרבות, מעולם לא טעם מחוץ לביתו וכשהיה מוזמן מחוץ לביתו היה לוקח אתו חלה ויין צימוקים משלו. מזוזת בית מדרשו היתה גדולה כמגילה. מי שלבש חולצה עם צווארון ועניבה לא הורשה להכנס אליו. הכנותיו לתפילה ארכו יום שלם ורק לפנות ערב התפלל תפילת שחרית. לאחר התיעצות עם האבני נזר מסוכאטשוב החליט לעזוב את אשתו וחסידיו וכן את כל משפחתו ולעלות לארץ, הוא התישב בטבריה וקבע את מקום תפילתו בבית המדרש שעל שם רבי מאיר בעל הנס.
בקובץ ישמח ישראל (גיליון יד עמ' רע"ה) מסופר אודותיו: "עם לדת רבינו נתמלא הבית אורה ונקרא שמו שמחה בונם ע"ש המורה הגדול מרן הרבי רבי בונם זי"ע, הילד בונים'ל היה חלוש ועד גיל שמונה עמד בקושי על רגליו ונשאר כל חייו צולע ברגליו. אביו הקדוש זי"ע התבטא עליו: "דער לאמער וועט נאך גאר הויעך קלעטערין" [-הפיסח הזה עוד ירקיע לשיאים גבוהים].
היה מפורסם כאיש מופת ופועל ישועות לאלפים. בספר 'הרבי הקדוש מאוטווצק' (ניו יורק תשס"ז) ישנו פרק שלם אודות מופתיו הנוראים (פרק ט', 'מצמיח ישועות'). סיפר האדמו"ר רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זצוק"ל סיפו מופלא ששמע מפי היהודי בעל המעשה בעצמו, שבכל פעם בשעה שהתפלל היתה לו מחשבת עבודה זרה ר"ל. אחד מידידיו השיא לו עצה שיסע אל רבינו ובוודאי יוושע, היהודי נסע אליו וסיפר לו על התופעה הנוראה. אמר לו הרבי: סע לביתך ותברר מי היה המלמד שלך שלימד אתך א"ב ומה מעשיו כיום. לאחר בירורים נודע לו כי המלמד המיר את דתו. חזר היהודי אל רבינו, נטל הרבי הקדוש לוח א' ב' שמלמדים לתינוקות והחל מלמדו מא' עד ת', היהודי חזר אחריו את כל האותיות ומכח זה יצאו ממנו כל המחשבות רעות ושוב לא שבו אליו לעולם.
סיפור נוסף מובא בספר הצדיק השותק (בני ברק תשכ"ה עמ' 101), אודות בתו של אחד מחסידיו העשירים שגילו אצלה גידול ל"ע והרופאים התייאשו מחייה. רבינו אמר לו שיתן לו 2000 רובל לצדקה והבטיחו שבתו תבריא, בצאת החסיד עם הבת מבית הרבי החלה הילדה להקיא. האב נבהל מאוד כי ההקאה הוא סימן מאוד לא טוב למחלה נוראה זו והוא רץ בבכיה שוב אל רבו לספר לו על התגברות המחלה, אך הרבי נענה בחריפות: והרי כבר אמרתי את דברי! האב לקח את בתו לוורשה אל אחד מגדולי הרופאים, אך הרופא השתומם ואמר הרי החולנית הקיאה את הגידול הממאיר דבר שלא יתכן לגמרי על פי הטבע ומעתה היא בריאה לגמרי.
מתורותיו כדאי לציין את התורה האופיינית לדרכו שלו, שהיה נזהר מכל שמץ של נדנוד עבירה, וכך היה אומר: חז"ל אומרים "נזרקה בו מינות" ומדוע בחרו בלשון זריקה? אך כמו זריקה זו המכילה טיפה קטנה ונכנסת לגוף דרך חודו של מחט ובכל אופן משפיעה על כל הגוף, כך שמץ או חשש קל של מינות יכול חלילה להתפשט בכל הנפש.
בניו: הרה"ק רבי מנחם מנדל אב"ד סובין, הרה"ק רבי ישראל יחיאל מפיאסצנה, הרה"ק רבי אברהם משה מפאלניצא והרה"ק רבי יעקב דוד מאוטווצק. (מקורות: אנציקלופדיה לחסידות, עמ' תתכח ; ארזי הלבנון עמ' 112-113; שערים, פרשת בשלח תשמ"ח; אהרן סורסקי, המודיע, ב' בשבט תשנ"ז; הצדיק השותק, בני ברק תשכ"ה, עמ' 101; הרבי הקדוש מאוטווצק, ניו יורק תשס"ז; קובץ ישמח ישראל – יד עמ' רע"ה).
מחבר כתב היד הגה"ק רבי אלכסנדר זיסקינד הכהן אב"ד פלאצק ושעדליץ [ 'רבי זושא פלאצקער'; נפטר ו' אדר תקצ"ז], מתלמידי החוזה מלובלין, ומגדולי תלמידי הרבי ר' בונים מפשיסחא. נצטוה על ידי הרבי רבי בונם זיע"א להיות סופר המלך והיה מעלה עלי גליון מדי שבוע את שיחות קדשו של הרר"ב ומביאן במוצאי שבת קדש לפני הרר"ב ומזה נדפס הספר הנודע 'קול שמחה'.
למד תורה מפי הגאון מליסא בעל חוות דעת ונתיבות המשפט, יחד עם ריעו ובן עירו הגה"ק רבי פייביל מגריצא זצ"ל וילכו שניהם יחדיו להסתופף בצל הרה"ק הרבי מלובלין זיע"א ואתם עמם נתחבר אז הגה"ק החידושי הרי"ם מגור זצ"ל. לאחר פטירת הרה"ק מלובלין זצ"ל התדבק לרבו הקדוש הרבי רבי בונם מפרשיסחא זיע"א בו היה דבוק בכל לב ונפש רבו הקדוש אשר הכיר בחכמתו ואף כינהו מכל תלמידיו הקדושים בתורת 'חכם'.
רבינו זצ"ל היה אחד מארבעת גדולי התלמידים אשר נשתלחו על ידי הרבי ר' בונם זצ"ל על החתונה הגדולה באוסטילא (לצד החידושי הרי"ם ורבי פייבל מגריצא אבי שושלת אלכסנדר), ומטרת נסיעתם היה להגן בעד כבודו של הרבי רבי בונם ולעמוד כחומה נגד מתנגדיו ומוציאי דיבה עליו ועל חסידות פשיסחא.
גאוני דורו העריצוהו עד מאוד והיה אהוב לכולם וגם לאותם שלא דרכו בדרך החסידות מתלמידי הבעש"ט ז"ל וכולם הזכירו את שמו ביראת וחרדת הכבוד ותיארוהו בתוארים חשובים ורמים כיאות לגדולי הדור מפורסמים. מאוהביו הנאמנים היו הגה"ק רבי ארי' ליב צונץ זצ"ל, כנראה באגרת מהגה"ק מוהרא"ל לרבינו זצ"ל בהיותו עוד אב"ד בשעדלעץ.
רבינו היה אחד מהרבנים הגאונים גדולי הדור שנתנו הסכמתם למדפיסי סלאוויטא בשנת תקצ"ו להדפסת הש"ס בדפוסם, והאריך בהסכמתו להוכיח צדקתם נגד מדפיסי ווילנא והוראדנא שגם הם התחילו אז בהדפסת הש"ס וערערו נגד מדפיסי סלאוויטא ורצו לעכב על ידם ההדפסה. הסכמתו נדפסה בש"ס דפוס סלאוויטא שנת תקצ"ו, במסכת עירובין.
לאחר פטירתו ליווהו הרה"ק מווארקא ורבי פייביל מגריצא, טרם סתימת הגולל נגשו אל הקבר ואמרו לו: "פלאצקער רב, מיר שטייען דא מיר זאגן דיר נישט אפ די חברותא" [אין אנו מסלקים אותך מחבורתנו] בניגוד לנוסח המקובל "הרינו פוטרים אותך מכל החבורות". (מקורות: הקדמת ספרו תורת כהן, מהדורה חדשה, ירושלים תשע"ז; קונטרס מראה כהן הנדפס בסוף חלק שני של ספרו תורת כהן).
[3], קלה, [1] דף. רובם המוחלט כתובים משני צידיהם. 21 ס"מ.
מצב טוב-בינוני. כתמי רטיבות ישנים, עם מריחת דיו קלה. מספר דפים וקונטרסים מנותקים ומנותקים חלקית. כריכה ישנה, מפורקת.
