שני מכתבים היסטוריים חשובים ונאים, אודות בנייתו מחדש של בית הכנסת המפורסם והוותיק בירושלים 'חורבת רבי יהודה החסיד'. המכתבים נשלחו אל סיר משה מונטיפיורי ורעייתו (בהתאמה), ונכתבו בכתב יד סופר ובחתימת קדשם של צדיקי ירושלים ובראשם הגאון הקדוש רבי יוסף זונדל מסלאנט. ירושלם, כסלו תרי"ט [1859].
גלגולים רבים עבר בית כנסת 'החורבה' מאז בנייתו לראשונה בתחילת המאה ה-18 על ידי קבוצת העולים עם רבי יהודה החסיד. הוא נחרב בראשונה בידי בוניו הערבים בשל אי תשלום חובות, נבנה בשנית באמצע המאה ה-19 על ידי קבוצה מתלמידי הגר"א, נחרב בשנית בידי הלגיון הערבי לאחר שכבש את העיר העתיקה ב-1948, ונבנה בשלישית בראשית המאה ה-21. המכתבים שלפנינו עוסקים בחידושו בפעם השנייה של בית הכנסת ה'חורבה' והם מלאים בפרטים היסטוריים חשובים אודות הקשיים הכרוכים בבנייתו, הן הפרוצדוראליים כהשגת הרישיונות לבניה מטעם השולטן והן הכלכליים. רבים מהפרטים המופיעים במכתבים רשומים בספרי ההיסטוריה, כמו הרישיון שהשיג מונטיפיורי מהשולטן, או התורם הבגדדי יחזקאל ראובן שתרם את הסכום הראשוני ועוד פרטים רבים וחשובים שהמכתבים שלפנינו הם המקור לכל אותם הפרטים.
הרבנים החותמים במכתב אל מונטיפיורי: רבי זונדל מסלאנט, רבי יעקב תאומים, רבי יעקב ברלין ממיר, רבי צבי הירש ברלינר, רבי אריה הנאמן, רבי מרדכי מאיר.
הרבנים החותמים במכתב אל רעייתו יהודית: רבי זונדל מסלאנט, רבי יעקב תאומים, רבי יעקב ברלין ממיר (אבי הנצי"ב), רבי אריה הנאמן, רבי מרדכי מאיר ועוד.
בעקבות המכתבים שלפנינו נרתמו מונטיפיורי ורעייתו להשלמת הבנייה. לפי בקשתם של רבני ירושלים במכתב, שיגייסו נדיבים נוספים, הם גייסו לשם כך גם את אחיו של הברון אלפונס, אחיו של אדמונד ממשפחת רוטשילד. לאחר הקמת בית הכנסת, עוד בטרם הוגבהו קירותיו עד לגובה בו הוצבה מאוחר יותר כיפתו, נערכה בו תפילת-הודיה לאות הכרת תודה לממשלת בריטניה על עזרתה בקבלת האישור להקמתו. הקונסול הבריטי, ג'יימס פין (מוזכר במכתב), הוזמן לתפילה והושב אל שולחן בין בימת הקריאה לארון הקודש. התפילה הראשונה בבית הכנסת הייתה תפילת "הנותן תשועה למלכים", תפילה המתייחסת בדרך כלל לשליט האזור שבו היא נאמרת, אולם השמות שנזכרו בה היו של ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת ומשפחתה (מוזכרת אף היא במכתב), ולא שמו של הסולטאן העות'מאני שהיה שליט האימפריה העות'מאנית והארץ באותה עת.
הגאון הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט [תקמ"ו-תרכ"ה], אבי והוגה תנועת המוסר ורבו המובהק של רבי ישראל סלאנט'ר. באחרית ימיו עלה לירושלים ושימש כמורה ההוראה של העדה האשכנזית. היה תלמידם של רבי עקיבא איגר, ושל רבי חיים מוולאז'ין ממנו קיבל את תורת הגר"א ואותו החשיב לרבו המובהק. חתנו רבי שמואל סלאנט רבה של ירושלים, כתב עליו דברים מבהילים: "כרב גדלו במידות – כך גודלו בתורה, וכרוב בקיאותו בנגלה, כך הייתה בקיאותו בנסתר, היה גדול הדור בתורה כמו במידות, אלא בענוותנותו הגדולה והנפלאה עלה בידו להעלים את גדולתו מבני אדם". רבי נתן נטע נאטקין כתב עליו: "הוא היה יחידי בעולם ואין דומה לו בדורותיו, ומי שלא ידעהו כידיעתנו לא יכול להאמין את אשר נספר עליו, כי לא יאומן כי יסופר על אדם בשר ודם שהתגבר על כל גשמיותו ועל כל מדותיו עד שהיה כמלאך ממש, ובה בשעה היה 'מסתובב' בין בני האדם כאדם פשוט ורגיל. ועד כמה שנספר עליו לא נוכל לתאר ציור שלם מרוממותו של האיש הנעלה והמורם הזה.. ".
הגאון רבי יעקב ברלין ממיר [נפטר: תרכ"ח], אביו של הנצי"ב מוואלוז'ין, וחותנו של בעל ערוך השולחן, עלה בשנת תרט"ו לירושלים, והיה מראש העדה, ומגדולי המדקדקים בירושלים, נטמן ליד הצדיק רבי יוסף זונדל סלנט.
רבי אריה [מרקוס] נאמן [נפטר בשנת תרל"ז], עלה כנער לירושלים בקבוצה השנייה של עליית תלמידי הגר"א בשנת תקע"ג. בתחילה לא יכלה קבוצת העולים להתגורר בירושלים מחמת החובות האדירים שהותירה אחריה מאה ועשר שנים קודם לכן קהילת האשכנזים, תלמידי ר' יהודה החסיד. רק בשנת תקע"ו עלו לירושלים. באחד ממכתביו לשר משה מונטיפיורי כותב רבי אריה נאמן: "הייתי מעשרה הראשונים אשר בעצת ה' השכילו לפתוח שערי ירושלים לפני קהל אשכנזים אחרי [אשר] סוגרו יותר ממאה שנים". הוא שימש במשך כיובל שנים כגזבר העדה האשכנזית בירושלים ומכאן שמו "נאמן".
הדיין רבי מרדכי מאיר [נפטר בשנת תר"כ], על מצבתו נחקק: "פ'נ איש צדיק ועניו ירא ה' מנעוריו. לא מש מאהלי תורה יומם ולילה. ידיו רב לו בנגלה כו' שפט דין בצדק ידין אלמנות ויתומים. עני ואביון החזיקו ידיו. הרב ר' מרדכי מאיר ז'ל בהרב ר' אליה ניה אבד"ק מעזריטש בפולין נת' ליש"מ בליל ש'ק ז' לחו' תמוז שנת תרכ"א לפ"ק תנצבה".
רבי צבי הירש ברלינר, בנו של הגאון רבי שלמה הירשל אב"ד לונדון ונכדו של הגאון הנודע רבי צבי הירש מברלין נכד החכם צבי.
רבי שמעון זרחי הרב דטאוורעג [תקמ"ח-תר"כ], גדול בתורה נבגלה ובנסתר, נולד בעיר זעזמיר בליטא לאביו ר' זרח, כיהן ברבנות בעיר טאווריג ויאקובשטאדט בליטא, אח"כ עלה לארץ ושם נפטר ונטמן במעלה הר הזיתים על יד אשתו הרבנית אסתר ב"ר פנחס. חיבורו שו"ת נחלת שמעון נדפס בווילנא בשנת תרנ"ז ע"י בתו מרים ראבינאוויץ אשת ר' יצחק אייזיק ראבינאוויץ מטעלז, עם הקדמת נכדו ר' ארי' לייב ראשקעס מו"ץ שניפישאק. צוואתו הנפלאה נדפסה בנחלת שמעון ושוב בספר אשר יצוה ח"א (גאוני ליטא ותלמידי הגר"א).
מכתב מס' 1: גיליון נייר כפול, 27X21 ס"מ כל דף. [2] עמ' כתובים.
מכתב מס' 2: גיליון נייר כפול, 27X21 ס"מ כל דף. [3] עמ' כתובים.
מצב כללי טוב.