קופסת הטבק האישית של עמוד צלותהון דישראל הרה"ק רבי משולם פייש סג"ל מטהאש. הקופסא
עשויה כולה כסף, ובתוכה שיירי הטבק ממנו הריח הרבי הקדוש ובאמצעותה פעל ישועות לכלל ולפרט.
חפץ צדיקים סגולי נדיר ביותר, שנודעו על ירושות מעטות שכמותו מצדיקי הדורות, ומסופרים אודותיהם סיפורים מופלאים במיוחד.
ידוע על הרה"ק ישעיה מטשכויב בנו של האדמו"ר בעל ה'דברי חיים' מצאנז, שירש את קופסת הטבק של אביו ובכוחה היה מחולל פלאות [בעיקר בפקידת עקרות].
גם בדור הקודם ידוע על קופסת הטבק של האדמו"ר רבי משה'לה מלעלוב שהייתה ברשות נכדיו – משפחת ברנשטיין והיא הייתה אבן שואבת לחולים בירושלים, כאשר כל מי שהיה לו מיחוש היה מריח ממנה ומתרפא.
ואפילו בדור האחרון ידוע שלאדמו"ר הקודם מוויז'ניץ הייתה ברשותו את קופסת הטבק עם מעט טבק של ראש השושלת והיה מריח ממנה בשעת התפילות בימים הנוראים כסגולה לכך שתפילותיו יתקבלו לרצון.
קופסת טבק מלבנית, עשויה כסף. בעלת מכסה תואם נפתח על גבי ציר. מידות: 5X3X1 ס"מ.
מצב טוב. סימני שימוש וכתמי הרחה.
מצורף אישור מפורט על אותנטיות הקופסא והטבק שבתוכה ועל כך שהייתה בשימושו של הרבי תקופה ארוכה.
……………………………… ……
כל חפצי הצדיקים סגולתם גדולה. מספרים בשם הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז זי"ע שאמר שבכלי שנתן לו רבו הרה"ק רבי מיכל מזלאטשוב זי"ע בזו הכלי יש לו כח לעשות נסים ונפלאות (דברי בינה, דף מז). מקור הדברים לחשיבות כלי תשמישו של הצדיק מובא כבר בשם ה'בעל שם טוב' הקדוש, על ידי נכדו בעל דגל מחנה אפרים (בפרשת בא): 'שכל מה שיש לאדם הן עבדיו ומשרתיו ובהמותיו ואפילו כל הכלים שלו כולם הם ניצוצות שלו השייכים לשורש נשמתו'. ואף מרנא ה'חתם סופר' כתב בפרשת תולדות: משמע בירושלמי דמלבושיו של אדם נאצלים מקדושתו של הלובש והלובש אותם אחריו יאצל עליו מאותו רוח לטוב ולמוטב, בסוד אשר ילבשם תחתיו מבניו. וכן מובא מובא בשם הרה"ק ר' משה מקאסוב בעל 'לקט עני': "כל חפץ הבא מיד אדם קדוש אם נושאו אדם חולה רחמנא ליצלן, הכח החיצוני בורח מפניו וממילא מתרפא".
קל וחומר שיירי מאכלם של צדיקים שנכנסים לתוך הגוף והופכים לחלק מהאדם האוכל אותם. עולה על כולם שיירי טבק ההרחה שמלבד זאת שאינו מתכלה כמאכל, הרי שהוא מזין ישירות את הנשמה כמאמר חכמינו ז"ל (מסכת ברכות): "איזהו דבר שהנשמה נהנית בו? הוי אומר זה הריח שנאמר 'כל הנשמה תהלל י'ה' ". איזו זכות עצומה ואיזו סגולה להחזיק ביד קופסה זו ולהריח מתוכה, בפרט בעת תפילות הימים הנוראים בראש השנה, וביום הכיפורים אז נהגו ישראל לשאוף טבק בבית הכנסת להקלת התענית. ובכל עת שנצרכים לישועה.
הרה"ק רבי משולם פייש סג"ל לאווי [תרפ"א-תשע"ה], האדמו"ר הרביעי של חסידות טאהש, המונה כעשרת אלפים חסידים ברחבי העולם. הרבי נחשב לזקן האדמו"רים בדורו, משרידי דור דעה, שמסכת חייו הייתה כולה קדושה, תורה ותפילה, לצד מעשים כבירים של צדקה וחסד. עבודתו בעריכת השולחנות הייתה מחזה נורא הוד, בסביבות השעה 12 בלילה נטל ידיים לסעודת שחרית, והייתה זו הסעודה היחידה שאכל במשך היום. נטילת ידים הייתה אורכת משך זמן רב מאוד (האדמו"ר מסקווירא אמר על כך: שידוע בשם הבעש"ט, שאת סוד נט"י אין מגלין אלא לחד בדרא, וכשנפטר ה'אור החיים' גילו אותו לבעש"ט. והפטיר הרבי מסקווירא "שבדורינו בעל סוד נט"י הוא הטאשער רבי").
מצוות הצדקה הייתה פרק מיוחד במסכת חייו הקדושה, וצדקת פרזונו לא נראתה כמותה אף בדורות קודמים. את כל כספי הפדיונות הרבים חילק לנזקקים, כאשר הגבאים רואים ועיניהם כלות. מסופר על יהודי נגיד ועשיר גדול, שנכנס אל האדמו"ר לקבל ברכה, והשאיר מעטפה עם צ'ק על סכום עתק של רבבות דולרים לפדיון נפש. לאחר שיצא מהאדמו"ר, התעכב מעט ושוחח עם הגבאים, וכשפנה לעבר רכבו בכדי לשוב לביתו פנה אליו יהודי שביקש להצטרף לנסיעה, והלה הסכים בשמחה. בדרך ראה הנגיד כי הטרמפיסט פותח מעטפה, זו הייתה המעטפה שהנגיד השאיר אצל האדמו"ר, וכנראה היהודי האורח, שהיה נזקק, נכנס אחריו לאדמו"ר, והאדמו"ר נתן לו את המעטפה כמות שהיא.
הרבי נודע בדבקותו הגדולה בהשם, ידועה האמרה בשמו: "אילו היו לי כ"כ הרבה דולרים כמספר הפעמים שאני חושב ביום 'וכולה קמיה (כל העולם לפני ה') כלא חשיב (אינו נחשב למאומה)' הייתי עשיר גדול" , לאחר כמה רגעים תיקן את עצמו ואמר "אפילו אילו היה לי רק 'סנטים' כמספר הפעמים שאני חושב ביום 'וכולה קמיה כלא חשיב', הייתי גם כן עשיר גדול" . מופתים לרוב 'התגלגלו תחת שולחנו' מדי יום ביומו, ורוח הקודש דיברה מתוך פיו. דברי תורתו נדפסו בסדרת הספרים 'עבודת עבודה'.