"אחלה נא פני כל א'[חד] וא'[חד] מאחינו בית ישר'[אל] הלומדים בסבא דמשפטים
שאחרי גמר לימודם, ילמדון בכל פעם ופעם גם את דרוש זה כי לא דבר ריק הוא"
(הקדמת רבי יהודה פתייה בראש הקונטרס שלפנינו)
דרוש קבלי שלם , שנכתב כולו [כ"א דפים] בעצם כתב יד קדשו של גדול המקובלים בדורות האחרונים המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה שהרעיש את העולם בספריו ומופתיו. [ירושלים, לפני תרצ"ט 1939]. נדפס בספר סבא דמשפטים (ירושלים, תרצ"ט), בחלק דרושים.
'סבא דמשפטים' הינו אחד משלושת הקטעים המפורסמים בזוהר הקדוש [לצד ה'אדרות'], הוא נכתב בפרשת משפטים [ומכאן שמו] ובו נתגלה ה'סבא' [-ישות עליונה] לתנאים וגילה להם באמצעות חידות ששאל אותם, את סודות היקום ואת תורת הגלגולים. פירושים רבים נכתבו על ידי המקובלים על ה'סבא דמשפטים'. גם המקובל רבי יהודה פתייה כתב פירוש משלו ל'סבא דמשפטים' (ירושלים תרצ"ט, ראה צילום) ולאחר מכן הוא חיבר גם את הדרוש שלפנינו, שאותו כפי שהרב פתייה כותב בהקדמה שבראש הקונטרס. כדאי ללמוד בכל פעם שמסיימים לקרוא את ה'סבא דמשפטים'.
לפנינו הדרוש כולו החל מההקדמה שבראשו ועד לקולופון הקצר שבסוף הדרוש: "רבי חנניא וכו' נגמר דרוש א' וזה דרוש ב' והוא מחובר עם דרוש ראשון ללמד סניגוריא על ישראל שבגלות", ואכן לאחר סיום הדרוש, מתחיל הרב פתייה לכתוב דרוש נוסף, המתפרש על פני שני דפים ומסתיים באמצע העמוד האחרון ולא ממשיך [בספר כן נדפס לו המשך].
כידוע שסגולתו של ספר הזוהר הינה בעצם קריאתו, ובפרט קריאת ה'אדרות' וה'סבא דמשפטים' שהם החלקים החשובים שבזוהר, כפי שגילו האר"י וגוריו. לפנינו דרוש שלם שחיבר גדול מקובלי הדורות האחרונים על ה'סבא דמשפטים' ובראשו רומז הרב פתייה בעצמו על חשיבותו וסגולתו של החיבור במילים: "כי לא דבר ריק הוא"!! כידוע שכתבי ידיהם של צדיקי הדורות משמשים כקמיעות, לפנינו כתב יד קדשו של גדול המקובלים, העוסק בנושאים העמוקים ביותר בקבלה ומופיעים בו לכל ארכו ברכות ושמות קודש, בעצם כתב יד קדשו.
כא דף, 21X12 ס"מ. הכל בכתי"ק הרב פתייה. בעיפרון. לאורך כל הקונטרס מופיעות טביעות אצבעותיו הקדושות והברורות של הרב פתייה, שנטף עליהן מדיו הקולמוס.
מצב טוב מאוד.
……………………………………….. …..
בקונטרס מופיעות בין שאר הדברים שתי הוראות קבליות חשובות הלכה למעשה ומחיבת הקודש נעתיקם לתועלת הקוראים:
סדר נטילה למי שאין לו מקווה: "סדר הנטילה כסדר שכתב הרב אמת ליעקב דהיינו ליטול עשרים שפיכות בסירוגין, שהם נטילה אחת על יד ימין ונטילה אחת על יד שמאל, עד שיהיה על כל יד ויד עשרה שפיכות בסירוגין, ואח"כ חוזר ונוטל פעם ב' עשרים נטילות אחרים רצופים זה אחר זה, שלא בסירוגין, עשרה על ימינו זה אחר זה ועשרה על שמאלו זה אחר זה ויהיה סך הכל מ' שפיכות כנגד מ' סאה"
שמסוכן להתאפק: "אם מתעורר האדם מן השינה בעת שנעקר הזרע לצאת, צריך להזהר שלא יעצור את עצמו כגון שילחוץ חת האמה בידו כדי שלא יצא הזרע לחוץ, כי סכנה הוא. כמ"ש הרב יעב"ץ בסדור נהורא שלים כי אפשר שיקרע קרום הדק המבדיל בין שביל הזרע ובין שביל השתן ויהיה עקר לגמרי, וכמו כן אם יעצור האדם את עצמו מלהשתין גורם שיקרע קרום הדק הזה ויהיה עקר"
……………………………… …………..
המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה [תרי"ט-תש"ב], מגדולי המקובלים שבכל הדורות, תלמידו של ה'בן איש חי', כונה בפי חלק מהמקובלים 'הארי מבבל'. התפרסם כפועל ישועות. הוא הוא עסק רבות בפתרון חלומות, בתיקונים ובקמיעות עפ"י הקבלה, ובמשך שנים טיפל בהוצאת דיבוקים ורוחות רעות, כמופיע בספר 'רוחות מספרות'. בשנת תרצ"ד עלה לארץ ישראל וכאן התפרסם עד מהרה כגדול המקובלים.
המקובל רבי מרדכי אליהו בהקדמתו הנ"ל לספר בית לחם יהודה (ירושלים תשס"ו) תולה בכוחו של הרב פתייה את הצלת עם ישראל בארץ ישראל, פעמיים, וז"ל: "במלחמת העולם השניה, כאשר היטלר ימח שמו וזכרו והנאצים שר"י חשבו לאבד את זרע ישראל ח"ו, שכבשו חלקים רבים מן העולם והגיעו קרוב למצרים, מספר ימים נותר להם להגיע לארץ ישראל ולירושלים עיר הקודש ורצו להפיק את זממם ולכלות שארית עם הקודש בארץ ישראל… הרב המחבר לא נח ולא שקט והיה עושה תפילות והקפות עם שבעה כורתי ברית, סליחות ותעניות להסיר את רוע הגזירה. באחד הלילות בליל שישי ישב עם תלמידיו בבית הכנסת אוהל רחל ולאחר תיקון חצות עשה את התפילה של שבעה כורתי ברית המוזכרת בספרו אסירי התקוה כשכולם בוכים בדמעות שליש ואחר כך ישבו על הארץ לבכות ולהתחנן כשבידיהם צלחות מלאות בדמעות שנזלו על לחייהם. בשעת התפילה עבר במקום הגאון האדמו"ר מגור האמרי אמת זצוק"ל ושמע קול בכי וקול נהי בחצות לילה נכנס וראה שיושבים ומתפללים בדמעות שליש, יצא ואמר "בטוח אני שהתפילות האלו ימנעו מהצבא הגרמני לבוא לארץ, הם ייכשלו והיתה הרווחה ליושבי ארץ ישראל" הוסיף ואמר "אם היו רבנים כאלה באירופה לא היתה שואה" ואכן בכח תפילותיו הוא ושליחיו, נסוג גנראל רומל ימח שמו וזכרו ממצרים ושמחה ליהודים ואבל לגויים" עכ"ל.
עוד הוא כותב שם: "במלחמת יום הכיפורים היה עם ישראל מצוי במצב קשה מאוד. אויבים צרו עלינו מדרום ומצפון וחשבו לכבוש את הארץ משני הכיוונים. תלמידיו של המקובל הרב המחבר זצוק"ל עלו לקברו עם הספר אסירי התקוה ועשו שם את התפילות כמו שהוא עשה ובלשון זה אמרו "רבנו, עם ישראל נמצא בצער וגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, עמוד נא בתפילה על עם ישראל וארץ ישראל". מיד לאחר שסיימו את התפילה, התקבלה ידיעה שחל מהפך וחיילי ישראל חצו את תעלת סואץ כולם ידעו שזה בכוחו של הצדיק זיע"א" עכ"ל.