אוסף חשוב של [4] מכתבי סמיכה נאים וחשובים ו-[1] מכתב הסכמה, שנכתבו בעצם כתב יד קדשם ובחתימותיהם [בהתאמה] של גדולי רבני ליטא וירושלים במאה הקודמת. ירושלים, תרס"ו-תשל"ב [1906-1972].
מכתב סמיכה נאה, כולו בכתב יד קדשו, בחתימתו ובחותמו של הגאון רבי אריה ליב ראשקס אב"ד שניפשוק, מחבר ספר "אבן לשם בדביר". [ירושלים?], תרס"ו [1906]. "יורה יורה, ידין ידין, הן באו"ה [באיסור והיתר] והן בד"מ [בדיני ממונות]" [1] דף נייר, 20 ס"מ. הכל בכתי"ק, בחתימתו וחותמו. מצב בינוני-טוב. כתמי זמן. סימני קיפול. קרע לאורך הקיפול האמצעי. הדבקות.
מכתב סמיכה נאה מאוד, כולו בכתב יד קדשו, בחתימתו ובחותמו של גאון הגאונים הגאון רבי חיים ברלין, אב"ד מוסקבה וירושלים ובנו של בנצי"ב מוולאז'ין. ירושלים, תר"ע [1911]. "וכל מן דין סמוכו לנא, יורה יורה, ידין ידין… החותם במעולה שבברכות, יום ד' לסדר 'אשר ברכו ה", ק"ו מ"ח, וישמך ויחנך לפ"ק" [1] דף נייר, 22 ס"מ. הכל בכתי"ק, בחתימתו וחותמו. מצב טוב. כתמי זמן. סימני קיפול. קרע בקיפול האמצעי. הדבקות.
מכתב סמיכה נאה מאוד, כולו בכתב יד קדשו, בחתימתו ובחותמו של הגאון רבי אריה ליב פרומקין אב"ד אלקסוט (פרבר קובנה). יפו, "עזר וישועה" לפ"ק [תר"ע 1911 לערך]. "וברוכה תהיה העדה אשר תבחר בו לשרת אותה בקודש" [1] דף נייר, 21 ס"מ. הכל בכתי"ק, בחתימתו וחותמו. מצב טוב. כתמי זמן. סימני קיפול. הדבקות.
מכתב סמיכה נאה מאוד, כולו בכתב יד קדשו, בחתימתו ובחותמו של הגאון רבי חיים צבי הירש ברודא בעל ה'שארית חיים', אב"ד נאמוקשט, שווקשנה ועוד. ירושלים, [ללא ציון תאריך]. "כי ראוי ונכון הוא להיות רב בישראל – יורה יורה, ידין ידין" [1] דף נייר, 21 ס"מ. הכל בכתי"ק, בחתימתו וחותמו. מצב טוב. מלבד קרע לאורך הקיפול האמצעי, עם שרידי נייר דבק.
מכתב הסכמה נאה ביותר, בכתב יד קדשו של פוסק הדור מרן רבי שלמה זלמן אויערבך. לספר באר יוסף הסכמה מעניינת במיוחד. ירושלים, כ"ז טבת תשל"ב [1972]. "ואני הקטן רגיל הייתי לשמוע דבריו ונמלצו לחכי הפצרתי בו לקובעם בספר ולזכות בהם רבים ולכן עתה בראותי חלק חשוב מדבריו ראה אור ונקרא בשם באר יוסף רבות שבעה לה נפשי עונג" [1] דף נייר, 28 ס"מ. נייר מכתבים רשמי של הגרש"ז, כולו בכתי"ק. מצב טוב מאוד. כתמי זמן. סימני קיפול.
……………………………………….. …….
הגאון רבי חיים ברלין [תקצ"ב-תרע"ג], מגדולי דורו ומדמויות ההוד של ליטא וירושלים. בנו הבכור של הנצי"ב מוואלוז'ין. הגר"ח שימש כרבה הראשי של מוסקבה, וכראש הישיבה ישיבת וולוז'ין. בשנת תרס"ו עלה לירושלים, ולאחר פטירת רבי שמואל מסלנט הוכר בסמכותו וגדולתו התורנית כרבה של העדה האשכנזית בירושלים, למרות שסירב לקבלה באופן רשמי.
הגאון רבי אריה ליב ראשקס [תקצ"ח-תרע"ד], מגדולי רבני ווילנא וירושלים. אב"ד שניפשוק, מחבר "אבן לשם בדביר" – ביאורים על ספר ראב"ן (ירושלים תרע"ג). חתנו רבי מאיר באסין וחתן חתנו רבי ישראל זאב גוסטמן מילאו את מקומו ברבנות שניפשוק.
הגאון רבי חיים צבי הירש ברודא [נפטר כ"ז תשרי תרע"א], אב"ד
נאמוקשט, שווקשנה, זאגר חדש, ועלה לירושלים. היה חתנו של רבי יצחק מרעזיצע-"איצעלע רעזיצער". חיבר את הספרים: שארית חיים, אוצר חיים ורוח והצלחה. על מצבתו בהר הזיתיתם נחקק:
"פ"נ הרב הגדול בישראל ר' חיים צבי הירש ז"ל ברוידא הרב דקק' זאגער ישן מחבר ספר אוצר חיים גם שארית חיים ועוד".
הגאון רבי אריה ליב פְרוּמְקִין [תר"ה-תרע"ו],
בליטא כיהן כאב"ד של קהילת אלקסוט (פרבר של קובנה), והיו באים מכל רחבי קובנה וממרחקים לשמוע את דרשותיו. בתקופת מלחמת העולם הראשונה, נדד ליפו ולירושלים, ושוב חזר לפתח תקווה, שם נפטר. כתב ספר "קרובן של ישראל" על מגילת אסתר שיצא לאור בירושלים תרנ"ג. ההדיר והוציא לאור "סדר רב עמרם השלם" בירושלים תרע"ב. כתב ספר "מגן האלף" ( אלף= ראשי תיבות אריה ליב פרומקין).
ר
חוב "מגן האלף" בשכונת שמואל הנביא בירושלים מנציח את זכרו. רח' פרומקין בפתח תקווה נקרא על שמו.
הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך [תר"ע-תשנ"ה], ראש ישיבת קול תורה ומגדולי פוסקי ההלכה של הדור האחרון. כונה פוסק הדור על שם פסיקותיו שהתקבלו ללא עוררין על ידי כל עם ישראל לכל פלגיו. כבר בהיותו בגיל 24 הוציא את ספרו 'מאורי אש' העוסק בעניין חשמל בשבת, ומאז נחשב לבר הסמכא הגדול ביותר בענייני הלכה וטכנולוגיה. פסקיו בהלכות שבת פורסמו על ידי תלמידו הרב נויבירט בספר 'שמירת שבת כהלכתה', שהפך עד מהרה לספר ההלכה האולטימטיבי בהלכות שבת. הגרש"ז התפרסם בצניעותו, בעדינותו ובמאור פניו. מעולם לא הסכים לשמש ברבנות רשמית. בהלווייתו השתתפו מאות אלפי אנשים.
הגאון רבי יוסף צבי סלנט [תרמ"ה- תשמ"א], היה חתנו של המגיד הירושלמי רבי נטע צבי וייס. נסמך לרבנות בגיל עשרים וחמש בידי רבי חיים ברלין, רבי צבי הירש ברוידא מזאגער ישן, ורבי אריה ליב רשקס משניפישוק, שהתגוררו אז בירושלים. שימש במשך שנים רבות מגיד שיעור בבית הכנסת שבחורבת רבי יהודה החסיד ומאוחר יותר בשטיבל הגדול במאה שערים. עד מלחמת העולם השנייה שימש מספר שנים ר"מ ב"ישיבת ציון" שבחסות פקוא"מ דאמסטרדם ואחר כך כיהן כראש ישיבת "רבנו חיים יוסף – בית הוראה".
ספרו "באר יוסף".