"…והנני מברכו בברכת מז"ט על בתו הנולדה לו
ויזכה לגדלה לבעל תורה ומע"ט מתוך הרחבה
ובדבר המקום מסכים שיהי' הקנין בשטו"מ
ויוכל לברך על המוגמר בנקל…"
איגרת ברכות נדירה בחתימת יד קדשו של הרה"ק רבי יצחק אייזיק מספינקא – מגדולי אדמו"רי הדורות, הנודע על שם ספרו כבעל ה'חקל יצחק'. נשלחה אל אחיינו האדמו"ר רבי יוסף מאיר כהנא מספינקא. סעליש, תרצ"ג [1933].
לפנינו איגרת ברכות קדושה ונדירה, בחתימת יד קדשו של בעל המופת ה'חקל יצחק' מספינקא – מגדולי האדמו"רים, שנודע בברכותיו שמילה אחת מהן לא שבה ריקם. ומכל רחבי הונגריה ואף מחוצה לה נהרו אליו אלפים לקבל את ברכותיו ובפרט לחשוכי בנים, להם פעל הרבי ישועות באופן מיוחד (ראה הרחבה).
מלבד חשיבותו הסגולית של מכתבו של בעל המופת הנודע, העמוס בברכות חשובות כל כך ונדירות, עליהם נרחיב בהמשך. האיגרת שלפנינו היא בעלת חשיבות היסטורית-חסידית והיא מאגדת בתוכה את שני ענפי שושלת הקודש ספינקא – שושלת משפחת ווייס (השולח) ושושלת משפחת כהנא (הנמען), שנפרדו לשני ענפים מבנו ומחתנו של האדמו"ר הראשון בעל ה'אמרי יוסף' מספינקא.
החקל יצחק מספינקא נודע בהתמדתו הרבה ומחמת יקרת זמנו היה מקצר בדיבורו עד לתכלית. יוצא מגדרו ומכביר בברכותיו באיגרתו שלפנינו, הממוענת כאמור אל בן אחיינו האהוב ומכילה ברכות חשובות עד מאוד: להולדת הבת, לשידוך לאותה הבת ומתוך הרחבה, ואף לרכישת נכס.
וזו לשון קדשו של הרבי: והנני מברכו בברכת מז"ט על בתו הנולדה לו ויזכה לגדלה לבעל תורה ומע"ט מתוך הרחבה ובדבר המקום מסכים שיהי' הקנין בשטו"מ ויוכל לברך על המוגמר בנקל, בברכת ועתירת דודו וידושת"ה [כנראה: וידידו דורש שלום תורתו הרמה] המעתיר והמצפה לישועה, הק' יצחק אייזיק".
סופר החסידות אהרן סורסקי בספרו 'שושלת ספינקא' (בני ברק תש"נ, עמ': תיז-תנט), מתאר מופתים פלאיים שחולל ה'חקל יצחק', שנודע בדורו במופתיו ובברכותיו שאינן חוזרות ריקם. לאורך שלושה פרקים העוסקים במיוחד במופתיו: 'פלאי פלאות', 'ותגזור אומר ויקם לך' ו'ככל היוצא מפיו' – מתוארים מופתים מסמרי שיער, בענייני עגונות, פרנסה מעל לטבע, שידוכים ועוד, אך בעיקר בענייני זרע של קיימא, בהם ידעו שרוח הקודש מפורשת מדברת מתוך פיו.
כידוע כתבי ידם ובפרט חתימות יד קדשם של גדולי החסידות שימשו בכל הדורות כקמיעות בדוקים ומנוסים. לפנינו מכתב ברכות נדיר עד מאוד, שנכתב לאחיינו חביבו, על גבי בלאנק רשמי של החקל יצחק, עמוס בברכות החשובות ביותר מהחקל יצחק וחתום בעצם חתימת יד קדשו.
הרה"ק רבי יצחק אייזיק ווייס בעל ה'חקל יצחק' [תרל"ה – תש"ד], האדמו"ר השני של חסידות ספינקא. נולד לאביו האמרי יוסף, מייסד חסידות ספינקא. אביו קרא לו על שם רבו המובהק ר' יצחק אייזיק אייכנשטיין מזידיטשוב.
רבינו התפרסם מגיל צעיר בכשרונותיו ובהתמדתו בתורה בנגלה ובנסתר ובתפילותיו הנלהבות. מגיל צעיר החליף שאלות ותשובות עם גדולי הדור ובהם המהרש"ם, ר' יצחק אלחנן ספקטור מקובנא ור' אברהם פאלאג'י, מרא דאתרא של איזמיר.
בתחילת נשיאותו נחשבה חסידות ספינקא לשנייה בגודלה בחבל מרמורש, אחרי חסידות ויז'ניץ ובימיו הפכה חסידות ספינקא לאחת משלוש החצרות הגדולות בהונגריה יחד עם מונקאטש וסאטמר-סיגט. היו לו אלפי חסידים במרמורש, בטרנסילבניה ובכל רחבי הארץ. בשנת תר"ץ העביר את משכנו ואת הישיבה לעיר סעליש, משם נשלח המכתב שלפנינו.
באסרו חג פסח תש"ד כונסו יהודי סעליש והסביבה בגטו, בו ישבו כעשרת אלפים נפש. האדמו"ר סירב להפצרות של חסידיו לנסות לברוח, למרות שנשלחו אליו אשרות כניסה לבריטניה ולארץ ישראל. הוא, משפחתו ובני קהילתו גורשו להשמדה באושוויץ בא' בסיוון, שם נספה האדמו"ר בי"ג לחודש, הי"ד.
[1] גלוית דואר, כ-10X14 ס"מ. כמו מרבית מכתבי החקל יצחק, המכתב בכתיבת ידי הגבאי ובחתי"ק החקל יצחק. במכתב שלפנינו, מחמת קרבתו המשפחתית של הנמען, הוסיף החקל יצחק עוד שתי מילים בכתי"ק [סה"כ: שמונה מילים בכתי"ק!].
מצב טוב. סימן קיפול. כתמי זמן.