מכתב ארוך [4 עמודים] ומעניין העוסק בדברי תורה, ענייני רפואה, ברכות וסגולות. מאת הגאון רבי חיים ברלין, אל רבי חיים יעקב שעפטיל, מחבר הספר ערך מלין (ברדיטשוב תרס"ה), שתורה וגדולה התאחדו על שולחנו. יליסבטגרד, אוקראינה, תרס"ה [1905].
במכתבו, מתוך ענוותנותו הרבה מציין הגר"ח כי בעת כתיבת מכתבו הקודם אל אותו הנמען, שהה הגר"ח בעיירת הנופש נאהיים, ולא היו תחת ידו ספרים אפילו לא "חומש העמק דבר למר אבא ז"ל", (בין השורות אנו נוכחים לראות כי הגר"ח כתב תשובה הלכתית שלמה, ללא ספרים, אלא מתוך הזכרון בלבד!). אך הגר"ח, לאור אהבת האמת שבו, מיהר לשלוח את המכתב שלפנינו, בו הוא כותב: "וזכרוני כיזב לי… וכבואי לביתי מצאתי שטעיתי… וא"כ נפל היסוד, נפל הבניין… ודברים שאמרתי לפניכם טעות היו בידי ושגיתי בזה". הטעות היא, כמובן, רק בפרט אחד מסויים בדברי הרמב"ם. הגר"ח כותב גם על המעיינות שבנאהיים שפעלו לטובה על בריאותו, ומוסיף כי זמן סליחה [ימי אלול] הוא זמן רפואה כאמור "הסולח לכל-עוונכי – הרופא לכל תחלואייכי". הגר"ח מעתיר מברכותיו: "תחל שנה דשנה ורעננה טובה ומתוקנה".
הגאון רבי חיים ברלין [תקצ"ב-תרע"ג], מגדולי דורו ומדמויות ההוד של ליטא וירושלים. בנו הבכור של הנצי"ב מוואלוז'ין. הגר"ח שימש כרבה הראשי של מוסקבה, וכראש הישיבה המפורסמת ביותר בעולם, ישיבת וולוז'ין המכונה 'אם הישיבות' וכן כאב"ד ור"מ וולוז'ין. בשנת תרס"ו עלה לירושלים, ולאחר פטירת רבי שמואל מסלנט הוכר בסמכותו וגדולתו התורנית כרבה של העדה האשכנזית בירושלים, למרות שסירב לקבלה באופן רשמי.
[4] עמ'. 18X11 ס"מ.
מצב טוב. כתמי זמן. נקבי תיוק.