וירוו ממנו הוריו רוב נחת יהודי ואמיתי, מתמיד, שקדן, מהדר
במצוות, חסיד, ירא שמים ולמדן (חלק מברכות הרבי במכתב)
מכתב עמוס בברכות לנער בר-מצווה. ברכות שכל הורה היה מאחל לעצמו לזכות בהן עבור ילדיו, בחתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסאהן מליובאוויטש. ט' שבט תשל"א [1971].
במכתבו אל הרב יעקב פינק אב"ד חיפה מברך הרבי כדרכו בקודש, את חתן בר-המצווה "האברך" יוסף חיים, במלוא חופניים ברכות לרוב: "הנה יה"ר מהשי"ת אשר מגיל שלש עשרה למצות יגדל לבן חמש עשרה וכו' כפסק המשנה… ויוסיף התמדה ושקידה בלימודו בתורה, בתורת הנגלה וכן בתורת החסידות ויהדר בקיום המצות. והשי"ת יצליחו להיות חסיד ירא שמים ולמדן וירוו ממנו הוריו רוב נחת יהודי ואמיתי".
ראוי לשים לב כי בשולי המכתב מוסיף הרבי בעצם כתב יד קדשו את המילה "בכבוד" – מילה בעלת סגוליות רבה כשהיא יוצאת מקולמוסו של איש האלוקים. ה'כבוד' הרי מניע את האדם מבואו לעולם ועד צאתו והוא מעסיק אותו במשך מרבית שעות היום – מה יגידו עליו ואיך הוא יראה וכו' וכו' [כבוד אינו דבר שלילי כלל, לא הכבוד המדומה, אלא הכבוד האמתי, היהודי, אליו מתכוון הרבי].
לאחר חתימת יד קדשו, מוסיף הרבי את הבטחתו האלמותית: "הפ"נ שבמכ' כת"ר יקרא בעת רצון על ציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע".
האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסאהן [שניאורסון; תרס"ב-תשנ"ד 1902-1994], הנשיא השביעי בשושלת אדמור"י ליובאוויטש. החל לכהן כאדמו"ר בשנת תשי"א ועד לפטירתו. גאון אדיר בכל מכמני התורה ומצודתו הייתה ועודנה פרוסה בכל רחבי תבל.
עוד בחייו נודע הרבי כפועל ישועות מעל לדרך הטבע וחולל ניסים כאחד הקדמונים. דבר נפוץ אצל רבים מגדולי ישראל האמיתיים, בכל הדורות ומכל החוגים. החידוש אצל הרבי מליובאוויטש הוא שגם לאחר פטירתו – כך מספרים חסידי חב"ד – עדיין ממשיכים כתביו המודפסים ועל אחת כמה וכמה כתבי-יד-קדשו, לחולל ניסים, לא פחות ואפילו יותר מאשר בחייו, כמאמר חכמינו ז"ל ( חולין, ז ב): "גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן"!
[1] אגרת אויר, 27X18.5 ס"מ. בלאנק רשמי של הרבי, מוקלד במכונת כתיבה, בחתי"ק הרבי, ובתוספת סימן פיסוק ותיבה אחת בכתי"ק של הרבי.
מצב טוב. מעט כתמים.