מכתב נאה ונדיר מאוד, בעל תוכן חשוב ומעניין. נכתב כולו בכתב יד קדשו, בחתימתו וחותמו של ה'משגיח' דישיבת תורת חסד בבריסק הגאון הצדיק רבי אברהם יעקב גורדון בעל ה'נפש חיה' [רבו של הגראי"ל שטיינמן]. בריסק, תענית אסתר תרצ"ד [1934]. מכתבים מאיתו הינם בלתי מצויים.
לפנינו שיח משגיחים קדוש ויוצא דופן. המכתב ממוען אל ידידו של המשגיח, הגאון רבי הלל ויטקין מגדולי בעלי המוסר בליטא וראש ישיבת בית יוסף נובהרדוק בארץ ישראל. במכתבו מבקש בעל ה'נפש חיה' אודות בחור חשוב המעוניין להתקבל לישיבת נובהרדוק, אולם כפי שניתן להבין מן המכתב, הרב וויטקין ראש ישיבת נובהרדוק הציב תנאי לקבלת הבחור לישיבתו: שהבחור ישבע בתקיעת כף (!) שהוא יתמיד במשך שנתיים בלימודיו בישיבה ולא יעזוב באמצע. בעל הנפש חיה משתף פעולה עם הבקשה יוצאת הדופן [שאולי הייתה מקובלת אז?] והוא מודיע לראש ישיבת נובהרדוק שהוא אכן השביע את הבחור בתקיעת כף שבמשך שנתיים תמימות הוא לא יעזוב את הישיבה.
הגאון הצדיק אברהם יעקב גורדון זצ"ל שימש בתחילה כאב"ד פינסק שבפלך סוואלק. בשנת תרפ"ה נקרא ע"י ה"אמרי משה" לכהן כמשגיח ישיבת "תורת חסד" בבריסק, תפקיד בו החזיק כחמש עשרה שנה עד לימי מלחה"ע השניה ועלות הכורת על יהודי אירופה. תלמידיו מספרים כי בואו לישיבת תורת חסד הפיח תיכף רוח חיים בישיבה, והודות להשפעתו הכובשת התחזקה אוירת ה"ריתחא דאורייתא" בין כתליה, כמו גם רוח המוסר והיראה. בשנת תרצ"ט הספיק להוציא לאור את ספרו נפש חיה על פרשיות התורה בספר בראשית, מתוך כוונה להמשיך ולהו"ל את יתר המאמרים וחידושי מסכתות אשר היו עמו בכתובים מסודרים לדפוס אלא שנטרפה השעה. יליד העיר בריסק הג"ר אריה לייב פומרנציק זצ"ל בעל התורת זרעים ועמק ברכה, מתאר בספרו ברגש רב מתוך התרשמות בלתי אמצעית מתקופת לימודיו בתורת חסד את צדקת פעולותיו של הרב גורדון ואגב כך ניתן לעמוד על הרוח המוסרית החזקה שהצליח להשריש בישיבה. [אגרות מרן רי"ז הלוי, מלר, שמעון יוסף בן אלימלך, ירושלים תשס"ח, אגרת 31].
הנמען הגאון רבי הלל ויטקינד זצ"ל, היה ממייסדי רשת ישיבות בית יוסף-נובהרדוק והיה מקורב מאוד לסבא מנובהרדוק, כפי שהעיד על עצמו שיצקתי על ידו שש שנים. לאחר עלותו ארצה כיהן כראש ישיבת ישיבת בית יוסף-נובהרדוק בתל אביב. ספרו מוסר התורה נדפס בירושלים בשנת תש"ד, ובו שיעוריו ודברי מוסר.
[1] דף נייר, 20 ס"מ.
מצב טוב. סימני קיפול. נקבי תיוק. כתמי זמן.