" מעיד אני עלי שמים וארץ כי ברוב
הימים אני מברך שמו" ! (החיד"א)
כתב יד יחיד במינו, 'הנהגות טובות' – יומנו של הגאון והמקובל רבי יעקב שמשון שבתי סיניגאליה – מגדולי חכמי דורו הנודע על שם ספרו כבעל 'שבת של מי' [אנקונה ועוד], תקמ"ז-תקס"ז [1787-1807]. אוטוגרף המחבר, לא נודע ולא פורסם מעולם.
בעמוד הראשון רשם בעל ה'שבת של מי' הקדמה המתארת את מטרת החיבור: "שמעתי מפי מורינו ורבינו ישראל ז"ל, שמסוגל הרבה קריאת תהילים, והוא לתיקון הנפש אחר מיתת האדם, ובכן הוא היה אומר שבעירי ליוורניי יש הרבה בני האדם שלומדים התהילים פעם אחר פעם עד שעולה סך (שבעוונותי איני ז[ו]כר), וכשהם משלימים אותו סך עושים יומא טבא י[ע]ן כי בטוחים הם להיות מה ע"ה [עולם הבא] בלא ספק. והתהילים מעיד לעזור להם להצילם אותם ממלאכי חבלה אחר פטירת נפשם. ובכן חשקי למשפט בלא נדר גם אני ללמוד חמשה ספרי תהלים הרבה פעמים, עד שאזכה בלא נדר ללמוד ולגמור הרבה כמנין שמי, ויהי רצון שיהיה לתיקון נשמתי אכי"ר".
לאורך כתב היד הייחודי מופיעות רשימות מפורטות של כל הפעמים, הזמנים והמקומות בהם סיים הגר"י סיניגאליה את כל ספר התהלים, לצורך הצלת נשמתו מן המזיקים לאחר פטירתו. כך שמלבד ייחודיותו של כתב היד שלא נראה כמותו, בוודאי לא מאת גאון בסדר גודל של בעל ה'שבת של מי', לפנינו גם רשימה היסטורית חשובה 'פנקס זכרונות' המספר על מאורעותיו של אחד מגאוני הדורות המפורסמים לאורך עשרים שנה. במספר מקומות בכתב היד רשם המחבר גם לימודי זוהר, תיקוני זוהר, תיקונים נוספים וכיוצ"ב.
להלן כמה קטעים מכתב היד:"בין פסח לשבועות, בהיותי בדרך בהליכתי לליו[ו]רנו ובחזרתי" [תקנ"ב]; "בהל[י]כתי לג'נובא…" [תקנ"ה]; "מתולדות עד בשלח, ונכלל שלשה פעמים שלמדתי בשבוע בשלח, עת צרה מביאת הצ[רפתיים] [-תקנ"ז, זמן כיבוש הצרפתים, אשר הרסו את חומות הגטו]; "ש' התקנ"ה, התחלתי חיבורי על שבת. באותו שנה יעלה בידי שבח לאל ית', שיתפלל תפלת מנחה אחר חצות בבית מורינו. באותו שנה שבח לאל ית' עלה בידי שחברת 'צל שד-י' נמנו וגמרו לקבוע סדר ליל ששי בימי שובבי"ם…"; "מנח עד שבת במדבר ושבועות בכלל ונוסף גם הוא ד"פ [-ד' פעמים] במשמרות מחמת צרי המלחמה וספינות אויבים שבאו [תקנ"ט]; "שתי פעמי[ם] לתשלום שבעה וחודש לאבא מארי, הריני כפרת משכבו [תקס"ז]".
למרבית האנשים ישנם שם אחד או שנים, כאשר חלקם בעלי ערך מספרי נמוך. רבי יעקב נקרא בשם ארוך במיוחד העולה 1,590, ועל כן הוצרך לקרוא את כל ספר התהלים לא פחות מ-1,590 פעמים! הפרוייקט ארך למעלה מעשרים שנה [!], וליווה אותו בכל מסעותיו ותלאותיו, כפי שרשם רבי יעקב בעצמו.
חשוב לציין כי בחיבורו "מטה עז", מברך רבי יעקב שמשון שבתי סיניגאליה את מי שיתנדב להדפיס את ספרו: "לאיש חסד אם יתנדב לבו להדפיסו לי ולשמי, מפי עליון יבורך, כל חותמי ברכות שבמקדש יחול על ראשו, לו זרוע עם גבורה, שנות חיים יוסיפו לו, סגי ומסגי בטיבותא, ויזכה לראות בנחמה בביאת משיח צדקנו…", לפנינו חיבורו מעט הכמות ורב החשיבות, אשר בנקל ניתן להדפיסו ולזכות על ידי כך לברכותיו של אחד מגדולי הדורות.
הגאון רבי יעקב שמשון שבתי סינגאליאה [סיניגאליא; נפטר בשנת ה'ת"ר], מגדולי חכמי איטליה ובעל ספר 'שבת של מי' – מהספרים המפורסמים והחשובים ביותר על מסכת שבת. מפורסם שהמהרי"ץ דושינסקי לא היה מזיז את הספר משלחנו כשלימד את בני ישביתו מסכת שבת. [מן העניין לציין שבקטע המקשר בין הפרקים במה בהמה לבמה אישה, נדפס בספר שבת של מי: "דרשינן סמוכים במה בהמה ובמה אשה, כל הקרב הקרב – כי לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב"…].
בעקבת ספריו החשובים התפרסם הגר"י סינגאליאה כמחדש עצום בכל מכמני התורה בנגלה ונסתר כאחד. כוחו הגדול וסגוליותו העל טבעית בחידושיו ומסירתם בכתב היו יוצאי דופן ולא נודע על אחד בדורו כמוהו אשר היה למעיין בלתי אכזב שמימיו זרמו בשצף באפיקים שונים ושטפו ללא הרף בקצב רב, אשר בלעדיהם ספק אם יכולנו להבין חלקים גדולים בסודות תוה"ק (ארזי הלבנון, עמ' 1197 בערכו).
רבינו היה מוערך מאד על חכמי דורו, ולמרות שהוא נפגש עם החיד"א פעם אחת בלבד, בעודו בחור, הם קיימו ביניהם חליפת מכתבים בהם ניכרת ההערצה הדדית בין שני הגדולים. באחד ממכתביו אליו כותב לו החיד"א: "ידידינו ואהובנו חכם לב איש חסיד כמה"ר יעקב שמשון סיניגאליה יצ"ו… מעיד אני עלי שמים וארץ כי ברוב הימים אני מברך שמו…" (אגרות חיד"א, מהדורת רוזנברג, סימן ז). המכתבים בין החיד"א לרבינו נסבו בדרך כלל מענייני הלכה ופלפול, אך אף בענייני קבלה החליפו מכתבים ביניהם והחיד"א אף כותב לבנו כי שלח קמיעות רבות לאנקונה מקום מושבו של רבינו.
ברוב ענוותנתו לא הרשה בצוואתו לכתוב שום דבר על ציונו הקדוש, למעט שני המלים "חשקן בתורה". כפי שכותב בנו בהקדמת ספרו: "בשגם הוא לפי רוב הענוה ביום צוות"ו בפה מלא דבר צוה ויצ"ו יעקב שלא יתנו לו אחר פטירתו לא תואר ולא הדר כי אם בשם יכונה 'חשקן בתורה' ". רבינו חיבר כאמור ספרים רבים, אולם פרסומו הגדול עד לימינו הוא בזכות חיבורו 'שבת של מי' שנדפס במהדורות אין סוף ונלמד אז וכיום על ידי כל לומדי הישיבות ובלי ספר זה כמעט ולא שייך לרדת ולהבין את רזי הסוגיות במלואם (ארזי הלבנון, שם).
[11] עמודים כתובים. 13.5 ס"מ בקירוב.
מצב טוב. נקבי עש, משוקמים ברובם במילוי נייר.