מכתב חשוב, ארוך ונאה. כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של הצדיק הנשגב ובעל המופת האדמו"ר רבי ישראל שפירא מבלוז'וב מחשובי אדמו"רי ארצות הברית. ברוקלין נ"י, ללא תאריך.
המכתב נשלח על ידי הרבי בסמיכות להגעתו לאמריקה לאחר השואה, אל פליט שואה השוהה עדיין באירופה. במכתבו עוסק הרבי בהשגת אשרת כניסה לאמריקה עבור אותו פליט ואף מזכיר עוד שמות של ה"החברים" שנותרו באירופה. מפעים כיצד מכל שורה במכתב נוטפת אהבת ישראל המפורסמת של הרבי. כיצד הוא ממריץ את הפליט להזדרז ולשלוח את המסמכים, ומבין כל כך אל ליבו מדוע הוא מתעכב. כביכול הרבי דואג עבורו עוד יותר ממה שהוא בעצמו דואג עבור עצמו.
[2] עמ', 21 ס"מ. כולו בכתי"ק ובחתימה מלאה, מעבר לדף חתימה נוספת: "הנ"ל".
מצב טוב מאוד.
………………………………………..
האדמו”ר רבי ישראל שפירא מבלוז’וב [תר”ן-תש"נ], צדיק נשגב מדורות קדומים. פועל ישועות, בעל חסד עצום ואיש אשכולות. היה מחשובי אדמו"רי ארצות הברית, מגדולי מועצת גדולי התורה ונשיא כולל גליציה. כונה: " זקן האדמו"רים". היה האדמו"ר השלישי מבלוז'וב (בן רבי יהושע מריבטיטש בן רבי צבי אלימלך מבלוז'וב בעל 'צבי לצדיק' בן רבי דוד מדינוב בנו של בעל בני יששכר).
כבר בגיל שלש עשרה הוכתר להוראה, בתחילה כיהן ברבנות פראכניק שבגליציה. עם פטירת אביו בשנת ה’תרצ”א, ויתר רבינו באצילותו הרבה לאחיו הרב אליעזר שפירא בעניין ההתמנות לרבנות העיר ריבטיטש ולאדמו”רות ונתן לו לנהוג באדמו”רות ולהמשיך את שושלת בלוז'וב!
בעת מלחמת העולם השנייה נטבחו ע”י הנאצים אשתו וילדיו הי”ד אולם רבינו הפגין ביטחון מלא בבורא וחיזק את היהודים עמם שהה. זמן קצר לאחר סיום המלחמה התגורר באנטוורפן אולם לאור הפצרות חסידיו היגר לארה”ב והקים את בית המדרש של חסידי בלוזו’ב. הוא ערך דינר למען הקמת בית המדרש, אולם היה זה הדינר האחרון שערך בחייו. הסיבה לכך נעוצה במקרה שקרה מספר ימים לאחר אירוע הדינר. כשיצא הרבי בימים שלאחר הדינר לדרכו ברחובה של עיר, רואה הוא למולו בעבר השני של הכביש יהודי מקומי ממכריו ואוהדיו, אולם תיכף כשראה אותו יהודי את הרבי מרחוק, הוא החוויר והתנצל מאוד על שלא היה ביכולתו להגיע אל הדינר… “אכניס את הצ’ק מאוחר יותר!” הבטיח האיש, והרבי הודה לו מקרב לב ובהארת פנים כדרכו בקודש. כשחזר הרבי לביתו היה נסער ביותר, ואמר: “כל העסק הזה לא בשבילי! אם כתוצאה מן הדינר חשים אנשים אי נעימות לעבור על ידי ברחוב, אינני צריך את כל זה! ואכן הוא לא ערך יותר מעולם שום דינר, ומלבד בית מדרשו שהחזיק שם לא הקים שום ישיבה או תלמוד תורה וכיוצא בכך, ועמד על כך בתוקף שלא להקים שום ‘מוסדות’ שתיפול החזקתם על אנשים אחרים. כשנשאל פעם על ידי אמריקאי מקומי: “אם אין לכם שום ‘מוסדות’ על מה אתם נקראים רבי?” – ענה הצדיק על אתר: בשביל לעזור לאנשים, ולא בשביל להקשות עליהם.
בהגיעו פעם להשתתף בשמחת ‘ברית מילה’ שהוזמן אליה, שמח לפגוש שם את רעהו האדמו”ר מרדכי שלמה פרידמן מבויאן זצוק”ל. בעל הברית שראה לפניו את שני הצדיקים מגדולי הדור, לא ידע להשית עצות בנפשו, למי יכבד בסנדקאות? הוא ניגש אפוא בדחילו ורחימו אל שני הצדיקים, ואמר שהיות ושניהם חשובים מאוד לפניו, אין הוא יודע להכריע למי לתת הסנדקאות, ולכן יחליטו הצדיקים בעצמם מי ביניהם יהיה הסנדק. קם הרבי מבלוז’וב ואמר אל הרבי מבויאן, הרי הכל מודים ש’סידור קידושין’ גם הוא כיבוד חשוב… אם כן קחו אתם אפוא את הסנדקאות, ואני אקח את הסידור קידושין! הכל נענו בבת שחוק לשמע דברי קדשו, כי כבר היה זקן ושבע ימים, ואילו הרך הנימול זה עתה נולד. אך הרבי מבויאן קיבל את דבריו ברצינות, ושימש בסנדקאות באותה ברית. והנה למרבה הפלא האריך הרבי הקדוש מבלוז’וב ימים רבים כנודע, שנפטר בהיותו קרוב לגיל מאה שנים, ובהגיע עת חופתו של אותו הבן היה הבלוז’ובער המסדר קידושין בחופתו.